עיקר תוספות יום טוב על משנה קידושין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה י
לז וְהַתּוֹסָפוֹת הִקְשׁוּ פְּשִׁיטָא כֵּיוָן דְּנִבְדֶּקֶת כְּבָר שׁוּב אֵין צָרִיךְ רְאָיָה. וְעוֹד דְּאֵינוֹ מֵבִיא רְאָיָה דְּסֵיפָא מְיֻתָּר כוּ'. וְלִי נִרְאֶה דְיֵשׁ לוֹמַר דְּאִין הָכִי נַמִּי דְּכֻלָּהּ מַתְנִיתִין לֹא אִיצְטְרִיךְ אֶלָּא מִשּׁוּם רְאָיָה דְעַל הַבָּנִים, דְּבָרֵישָׁא אֵין צָרִיךְ כֵּיוָן דִּכְרוּכִים, וּבַסֵּיפָא כֵּיוָן דְּמֵתָה צָרִיךְ, וְאַגַּב נָסֵיב נַמִּי בֵּין בָּרֵישָׁא בֵּין בַּסֵּיפָא דְאֵין צָרִיךְ רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
לח נִדְבָּקִים אֶצְלָהּ.רַשִׁ"י:
לט עַל הַבָּנִים. צָרִיךְ לוֹמַר דְּמַתְנִיתִין אֲפִלּוּ לְרַבִּי יְהוּדָה דְמִשְׁנָה ח' שֶׁסּוֹבֵר דְּדִין תּוֹרָה הָאָב נֶאֱמָן לְפָסְלוֹ וְכָל שֶׁכֵּן לְהַכְשִׁירוֹ וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב לְעֵיל, אֲפִלּוּ הָכִי מִשּׁוּם מַעֲלָה דְיוֹחֲסִין אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא לְהַאֲמִינוֹ. וְכָל זֶה הוּא רַק נֶגֶד מִשְׁפָּחוֹת הַבְּדוּקוֹת שֶׁרוֹצִים שֶׁתִּהְיֶה מִשְׁפַּחְתָּן בְּדוּקָה, אֲבָל בְּלָאו הָכִי אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה, דְּכָל אָדָם בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת עַד שֶׁיִּפָּסֵל (עַל יְדֵי עִרְעוּר). הַמַּגִּיד: