עיקר תוספות יום טוב על משנה קידושין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה א
א מְקַדֵּשׁ. וְנִתְנֵי הָאִישׁ קוֹנֶה (כְּדִתְנַן הָאִשָּׁה נִקְנֵית). מֵעִקָּרָא תָנֵי לִישָׁנָא דְאוֹרַיְתָא, כַּמְפֹרָשׁ שָׁם, וּלְבַסּוֹף תָּנֵי לִישָׁנָא דְרַבָּנָן, דְּאָסַר לָהּ אַכֻּלֵּי עָלְמָא כְּהֶקְדֵּשׁ. גְּמָרָא. וְלָשׁוֹן הִתְקַדְּשִׁי לִי, כְּלוֹמַר לִהְיוֹת לִי מְקֻדֶּשֶׁת לָעוֹלָם בִּשְׁבִילִי, כְּמוֹ הֲרֵי הֵן מְקֻדָּשִׁים לַשָּׁמַיִם, לִהְיוֹת לַשָּׁמַיִם. וּפְשָׁטָא דְמִלְּתָא מְקֻדֶּשֶׁת לִי, מְיֻחֶדֶת לִי וּמְזֻמֶּנֶת לִי. תּוֹסָפוֹת:
ב וַהֲלֹא אֵינוֹ שׁוֹחֵט אֶלָּא אֶחָד. פֵּרֵשׁ הָרַ"ן דְּנָפְקָא לָן מִדִּכְתִיב תִּזְבַּח, שֶׁלֹּא יִהְיוּ שְׁנַיִם שׁוֹחֲטִין זֶבַח אֶחָד כִּדְאִיתָא בְּחֻלִּין, וַאֲפִלּוּ הָכִי אָמַר רַחֲמָנָא וְשָׁחֲטוּ כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ג הָאִישׁ כוּ'. וְלֹא הִיא. וְאַף עַל גַּב דְּרַבָּנָן פְּלִיגֵי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בְּגֵרוּשִׁין, כְּדִתְנַן בְּמִשְׁנָה ב' פֶּרֶק ו' דְּגִטִּין, שָׁאנֵי קִדּוּשִׁין דְּמִדַּעְתָּהּ, דְּהָא בָעִינַן דַּעַת הַמַּקְנֶה, הִלְכָּךְ אָבִיהָ וְלֹא הִיא, שֶׁהַתּוֹרָה זִכְּתָה לוֹ. אֲבָל גֵּרוּשִׁין שֶׁיֶּשְׁנָן בְּעַל כָּרְחָהּ, בֵּין הִיא בֵּין אָבִיהָ. דְּמַה לָּנוּ וּלְדַעְתּוֹ, כִּי מְקַבֵּל לֵיהּ אִיהוּ נַמִּי בְּעַל כָּרְחָהּ הוּא. גְּמָרָא:
ד נַעֲרָה. דְּמִדְּזַכַּאי בְּכֶסֶף קִדּוּשֶׁיהָ כְּדִתְנַן בְּמִשְׁנָה ד' פֶּרֶק ד' דִּכְתֻבּוֹת, סְבָרָא הוּא דְאִיהוּ נַמִּי מְקַדֵּשׁ, דְּהַשְׁתָּא אָבִיהָ מְקַבֵּל כֶּסֶף קִדּוּשִׁין וְאִיהִי תְקַדֵּשׁ נַפְשָׁהּ. תּוֹסָפוֹת:
ה וְיָהֵיב טַעֲמָא בַּגְּמָרָא דַּף מ"ו דְּמִלְוֶה לְהוֹצָאָה נִתְּנָה, וְכֵיוָן שֶׁרַשַּׁאי לְהוֹצִיאָהּ אֵינָהּ שֶׁל הַמַּלְוֶה כְּלָל וְלָאו מִידֵי יָהֵיב לָהּ: