עיקר תוספות יום טוב על משנה קידושין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק א · משנה י
פד וּכְלוֹמַר שֶׁזּוֹכֶה לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרוֹךְ, שֶׁהֲרֵי אֵין שָׁם קִצּוּר יָמִים כְּלָל. וְאִם תֹּאמַר דְּהַיְנוּ וְנוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ, לֹא קַשְׁיָא, דְּהָכִי קָאָמַר, דְּבָעוֹלָם הַזֶּה מְתַקְּנִין לוֹ כְּדֵי לְהֵטִיב וּלְהַאֲרִיךְ יָמָיו לָעוֹלָם הַבָּא, כִּדְאִיתָא בַגְּמָרָא שֶׁנִּפְרָעִין מִמֶּנּוּ מִעוּט עֲוֹנוֹתָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמִי שֶׁזְּכֻיּוֹתָיו מֻעָטִים מְשַׁלְּמִין לוֹ שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה:
פה מְסַיֵּם הָרַמְבַּ"ם, רְצוֹנוֹ לוֹמַר הָעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן כָּתַב רַשִׁ"י, חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְהָא דִתְנַן בְּרֵישׁ מַסֶּכֶת פֵּאָה אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵלּוּ הֵן כוּ', דְּלֵיכָּא לְמֵימַר דַּאֲפִלּוּ לֹא קִיֵּם שְׁאָר מִצְוֹת, דְּהָא רֻבּוֹ עֲוֹנוֹת הוּא וְאַמַּאי תְּנַן דַּוְקָא לְאֵלּוּ. מוֹקְמִינַן בַּגְּמָרָא שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, פֵּרוּשׁ הַכַּף מֹאזְנַיִם, וְיֵשׁ בַּמֶּחֱצָה זְכֻיּוֹת אַחַת מֵאֵלּוּ, מַכְרַעַת, פֵּרוּשׁ מַכְרַעַת אֶת הַכַּף כְּאִלּוּ רֻבּוֹ זְכֻיּוֹת וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְמִצְוָה יְתֵרָה דְמַתְנִיתִין אֶלָּא יֵשׁ לוֹ דִּין עוֹשֶׂה מִצְוָה יְתֵרָה:
פו וְכֵן פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ"ם. וְנִרְאֶה בְעֵינַי שֶׁהֻכְרְחוּ לְפָרֵשׁ כֵּן אַף עַל גַּב דְּקָשְׁיָן דִּיּוּקֵי אַהֲדָדֵי. דְּמֵרֵישָׁא דְפֵרְשׁוּ מִצְוָה אַחַת יְתֵרָה כְּדִמְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא שָׁמְעִינַן דְּבָעִינַן מְרֻבֶּה בִזְכֻיּוֹת, וְהַשְׁתָּא מְפָרְשִׁינַן דְּלֹא בָעִינַן אֶלָּא מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה. לְפִי שֶׁמַּסְקִינַן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (דַּף יז) בֵּינוֹנִים כוּ' בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים וְרַב חֶסֶד מַטֵּה כְלַפֵּי חֶסֶד. וּבָרֵישָׁא דִּמְפָרְשִׁינַן מִצְוָה אַחַת יְתֵרָה וְאַף עַל פִּי שֶׁמֶּחֱצָה סַגִּי, לְפִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַטֶּה כְלַפֵּי חֶסֶד. מִכָּל מָקוֹם עָדִיף צַדִּיק מְרֻבֶּה בִזְכֻיּוֹתָיו מִמִּי שֶׁהוּא בֵינוֹנִי, אֶלָּא שֶׁעַל יְדֵי חֶסֶד נַעֲשֶׂה כִמְרֻבֶּה. וּכְלַפֵּי הָא אָמְרוּ בַגְּמָרָא דְּרֵישָׁא מַיְרֵי בִיתֵרָה, מִשּׁוּם דְּבָהּ מְטִיבִין כוּ' עַל פִּי שׁוּרַת הַדִּין. אֲבָל בַּסֵּיפָא דִתְנַן אֵין מְטִיבִין, עַל כָּרְחֲךָ כְּשֶׁעֲוֹנוֹתָיו מְרֻבִּין, דְּהָא אֲפִלּוּ אֵין לוֹ יְתֵרָה נַמִּי מְטִיבִין לוֹ מִצַּד הַחֶסֶד כִּדְאָמְרָן:
פז וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁזֶּה שֶׁאֵינוֹ בְּאַחַת מֵאֵלּוּ בַּמֶּה יִתְעַסֵּק אִם לֹא בְלֵיצָנוּת:
פח דְּכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ מִן הַיִּשּׁוּב אֵינוֹ מַקְפִּיד עַל עַצְמוֹ וְאֵין לוֹ בֹשֶׁת פָּנִים. רַשִׁ"י: