עיקר תוספות יום טוב על משנה פרה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ה
משנה א
א טוֹבֵל וְלָן. וּבְלָן וְאַחַר כָּךְ טָבַל, וַאֲפִלּוּ הִנִּיחַ שׁוֹמֵר כְּשֶׁהָלַךְ לִטְבֹּל, פְּלִיגֵי בַתּוֹסֶפְתָּא. הָרַ"שׁ:
ב הָרַ"שׁ. וְקָשֶׁה, דְּהִתְחִיל בְּיַיִן וְשֶׁמֶן וְסִיֵּם בִּשְׂרֵפַת פָּרָה וְנֶאֱמָנוּת דִּלְחַטָּאת. וְיֵשׁ לוֹמַר, כֵּיוָן דְּטָהֳרַת טְמֵא מֵת נִתְלִין בְּאֵפֶר פָּרָה. כְּשֶׁלֹּא נַאֲמִינֵהוּ עַל טָהֳרַת יַיִן וְשֶׁמֶן, כְּשֵׁם שֶׁיִּבְנֶה לְעַצְמוֹ בָמָה וְיָבִיא עָלֶיהָ יַיִן וְשֶׁמֶן, כָּךְ יַעֲשֶׂה פָרָה לְעַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַטָּהֳרָה בְיָדוֹ. וּשְׁאָר טָהֳרוֹת כְּבָר הֵם בְּיָדוֹ בִטְבִילָה. וְהָכִי נַמִּי מְצֹרָע בְּצִפֳּרִים. וּמִכָּל מָקוֹם הֲוָה לֵיהּ לְהָבִיא מִן הַמִּשְׁנָה שֶׁשָּׁנִינוּ בְהֶדְיָא בְמִשְׁנָה ה' פֶּרֶק ה' דְּאֳהָלוֹת שֶׁהַכֹּל נֶאֱמָנִין עַל הַחַטָּאת. וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם:
ג כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂים כְּשֶׁסּוֹתְמִין הַתַּנּוּר. מַהֲרַ"ם:
ד וְאַף עַל גַּב דְּתַנָּא קַמָּא נַמִּי לֹא אָמַר אֶלָּא פוֹתֵחַ כוּ', אֶלָּא הוֹאִיל וְתַנָּא קַמָּא לָאו בְּהָכִי מַיְרֵי לֵיכָּא לְמֵימַר דְּאֵין הֲלָכָה כְמוֹתוֹ דְּהָא יֵשׁ לוֹמַר דְּלָאו דַּוְקָא פוֹתֵחַ קָאָמַר, דְּאִי נַמִּי פְתָחוֹ בְּעַם הָאָרֶץ נַמִּי שָׁרֵי. וּבַתּוֹסֶפְתָּא מוּכָח דְּהָכִי פֵרוּשׁוֹ, פּוֹתֵחַ הָעָם הָאָרֶץ וְחָבֵר נוֹטֵל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
משנה ג
ה וְלֹא מִפְּנֵי הַצְּדוֹקִים הָיְתָה. כִּדְמוּכָח בְּמַתְנִיתִין דִּלְקַמָּן. וְהָרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ בְּדֶרֶךְ אַחֵר. וְנִרְאֶה נַמִּי דְּלֹא נָקַט טְבִילָה אֶלָּא מִשּׁוּם סֵיפָא דְּנִטְמֵאת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ו וְאִם כֵּן דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הֵן, וַהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יְקַדֵּשׁ, דְּהָא אַתַּנָּא קַמָּא קָאֵי דְּמַיְרֵי בִתְחִלַּת הַקִּדּוּשׁ. וְהָרַ"שׁ לֹא כָתַב אֶלָּא, וַאֲתָאן לְתַנָּא קַמָּא. וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם, וְכָתַב הַטַּעַם לְבַל יִתְעָרֵב בָּהֶן הַמַּיִם שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנָּה, וּכְלוֹמַר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּתְחִלַּת הַקִּדּוּשׁ אֵין כָּאן עֵרוּב, שֶׁרוֹאִין הַמַּיִם הַבְּלוּעִים שֶׁמִּתְקַדְּשִׁים גַּם כֵּן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
משנה ד
ז וּכְשֶׁהוֹצִיא כָל הַמֹּחַ שֶׁבָּהּ:
ח אֵין צָרִיךְ לְאֵפֶר חַטָּאת כְּלֵי אֲבָנִים אַחַר שֶׁעָבַר עֲשִׂיָּתָהּ, שֶׁאֵין לָחוּשׁ עוֹד לְשֶׁיְּזַלְזְלוּ בָהּ. תּוֹסָפוֹת:
ט פֵּרוּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁלְּחַטָּאת עֲשָׂאוּהָ כִטְמֵא מֵת לְטַמֵּא אָדָם, כֵּיוָן דְּגַם לְקַדֵּשׁ אֵין בּוֹ הֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ, אֵין הַצְּדוֹקִים מַרְגִּישִׁים בְּכָךְ, דְּהָנֵי חֻמְרוֹת מִדְּרַבָּנָן הֵם, וְהַרְגָּשָׁתָן תִּהְיֶה בְמַה שֶּׁאָנוּ מְטַמְּאִים בְּמָקוֹם אַחֵר עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ. כוּ':
י הַכֹּל כוּ'. לְרַבִּי יְהוּדָה לַאֲתוֹיֵי קָטָן, וּלְרַבָּנָן לַאֲתוֹיֵי אִשָּׁה. גְּמָרָא:
יא וְלֵיכָּא לְמִדְרַשׁ אִפְּכָא, אִישׁ וְלֹא אִשָּׁה, טָהוֹר וַאֲפִלּוּ קָטָן, דְּאָמַר בְּיוֹמָא דַּף מ"ג, דְּכָל הַפָּרָשָׁה כֻלָּהּ מַשְׁמַע מִקְרָא זֶה מוֹצִיא מִיַּד מַשְׁמַע מִקְרָא שֶׁלְּפָנָיו. רַשִׁ"י. וּלְהָכִי דָרְשִׁינַן לְהַכְשִׁיר הַזָּר לְהוֹצִיא מִמַּשְׁמַע שֶׁלְּפָנָיו דְּדַוְקָא כֹהֵן:
יב אֲבָל חֵרֵשׁ וְשׁוֹטֶה לֹא אָתוּ לִכְלַל דַּעַת. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יג וְאַף דְּכָל הַתּוֹרָה בִּלְשׁוֹן זָכָר נֶאֶמְרָה וַאֲפִלּוּ הָכִי לֹא מְמַעֲטִינַן אִשָּׁה, שָׁאנֵי הָכָא מִדְּשַׁנֵּי בְדִבּוּרֵיהּ וְלָקְחוּ וַהֲדַר וְנָתַן לְשׁוֹן יָחִיד, שְׁמַע מִנַּהּ כוּ'. תּוֹסָפוֹת:
יד וּבְאַנְדְּרוֹגִינוֹס. וּבְטֻמְטוּם אֲפִלּוּ תַנָּא קַמָּא פוֹסֵל, דְּסָפֵק עָרֵל הוּא, וְשִׁיֵּר נַמִּי עָרֵל וְטָמֵא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
משנה ה
טו שֶׁהָיָה בַדִּין לְלָמְדוֹ בַמֶּה מָצִינוּ מִסּוֹטָה, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא בִכְלֵי חֶרֶס, תַּלְמוּד לוֹמַר כוּ'. סִפְרִי:
טז וּבִסְפִינָה כוּ'. קָמַשְׁמַע לָן אַף דְּאֵינָהּ כְּלִי לְקַבֵּל טֻמְאָה. אִי נַמִּי, אַף דְּאָמַר לְקַמָּן פֶּרֶק ט' מִשְׁנָה ו' מֵי חַטָּאת כוּ' לֹא יַעֲבְרֵם בַנָּהָר וּבַסְּפִינָה. מַהֲרַ"ם:
יז אֶלָּא כֵלִים. כְּלוֹמַר, וְלֹא שִׁבְרֵי כֵלִים:
יח וְכָאן נִרְאֶה לִי דְּמִסְּרַךְ סְרִיךְ מִלִּישְׁנָא דְפֶרֶק ח' דְּכֵלִים מִשְׁנָה ג' עַיֵּן שָׁם:
משנה ו
יט הַתַּרְנְגֹלֶת. לְמַעוֹטֵי בֵיצַת נַעֲמִית דְּתָנֵי בַתּוֹסֶפְתָּא דִּכְשֵׁרָה וַאֲפִלּוּ אֵינָהּ מְצֻפָּה. וְכֵן פָּסַק הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
משנה ח
כ זֶהוּ הַהֶפְרֵשׁ בֵּין אֶבֶן וּבֵין סֶלַע. וּמִיהוּ נִרְאֶה דְּהָכָא נַמִּי אֲפִלּוּ חִבְּרָהּ בְּסִיד:
משנה ט
כא וְקָשֶׁה, כֵּיוָן שֶׁנִּסְדְּקָה לֹא הָוֵי כְלִי כְּלָל. וְצָרִיךְ לוֹמַר דְּהָכָא בְמַאי עָסְקִינַן, שֶׁאֵין מַיִם נוֹזְלִים מֵהַסֶּדֶק מִפְּנֵי שֶׁחִבְּרָם בְּטִיט, וְהָוֵי לֵיהּ כְּלִי לְעִנְיָן זֶה אֲבָל לֹא לְעִנְיַן מַה שֶּׁבַּסֶּדֶק: