עיקר תוספות יום טוב על משנה פסחים· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה ט
כ גֵּרַר כוּ'. דִּכְתִיב [דִּבְרֵי הַיָּמִים ב כח] וַיִּשְׁכַּב אָחָז עִם אֲבוֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בָעִיר יְרוּשָׁלַיִם כִּי לֹא הֱבִיאֻהוּ לְקִבְרֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. וּמִדִּתְנַן גֵּרַר עֲצָמוֹת וַהֲוָה לֵיהּ לְמִתְנֵי כְּשֶׁמֵּת אָבִיו גֵּרְרוֹ שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהָיָה זֶה אַחֲרֵי עִכּוּל הַבָּשָׂר, כִּי כֵן הָיָה מִנְהָגָם לִקְבֹּר מִתְּחִלָּה וְאַחַר זְמַן כְּשֶׁנִּתְעַכֵּל הַבָּשָׂר מְלַקְּטִין הָעֲצָמוֹת וְקוֹבְרִין. אֲבָל לְפִי הַטַּעַם דְּגֵרְרוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּנֶּה לֹא יִתָּכֵן לוֹמַר דְּבַלִּקּוּט בִּלְבַד גֵּרְרוֹ וּמִתְּחִלָּה בְקָבְרוֹ הוֹצִיאוֹ בְכָבוֹד. אֶלָּא נִרְאֶה לִי שֶׁלֹּא הָיָה כָאן כִּי אִם קְבוּרָה אַחַת, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מְחַנְּטִין אוֹתָן וְעַל יְדֵי הַחֲנִיטָה יֻתְּכוּ הָעוֹר וְהַבָּשָׂר עַד שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ הָעֲצָמוֹת בִּלְבַד. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וְעַיֵּן שָׁם:
כא וְהִקְשָׁה הָרַמְבַּ"ם דְּאִם כֵּן כְּשֶׁיִּרְעַב הָאָדָם וְיֵלֵךְ אֶל הַלֶּחֶם וְיֹאכַל מִמֶּנּוּ בְּלִי סָפֵק שֶׁיַּבְרִיא מֵאוֹתוֹ חֹלִי הָרָעָב. אִם כֵּן כְּבָר נוֹאַשׁ לֹא יִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו, נֹאמַר לָהֶם הוֹי שׁוֹטִים, כַּאֲשֶׁר נוֹדֶה לַשֵּׁם בְּעֵת הָאֲכִילָה שֶׁהִמְצִיא לִי מַה שֶּׁיַּשְׂבִּיעַ אוֹתִי וְיָסִיר רַעַבְתָנוּתִי וְאֶחְיֶה וְאֶתְקַיֵּם, כֵּן אוֹדֶה לוֹ שֶׁהִמְצִיא לִי רְפוּאָה יְרַפֵּא חָלְיִי כְּשֶׁאֶתְרַפֵּא מִמֶּנּוּ, וּמִפְּנֵי כֵן פֵּרֵשׁ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב בִּשְׁמוֹ:
כב וְלֹא עֲשָׂאָם הַמְחַבֵּר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ הַחָכְמָה בְּטֶבַע הַמְּצִיאוּת, וּכְדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת אֲבָל אַתָּה לָמֵד לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת. הָרַמְבַּ"ן:
כג וְלֹא הוֹדוּ לוֹ. שֶׁהָיָה לוֹ לִבְטֹחַ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
כד וְגִיחוֹן. לָאו הַיְנוּ גִיחוֹן דִּבְפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית, אֶלָּא מַעְיָן בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁנִּקְרָא כֵן. רַשִׁ"י: