עיקר תוספות יום טוב על משנה פאה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ח · משנה ט
כה הַזִּקְנָה. לְעֵיל תָּנָא אֵינוֹ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם מִשּׁוּם דְּאֵין צָרִיךְ לִטֹּל וְנוֹטֵל, וְזֶה לְפִי שֶׁחוֹשֵׁשׁ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ פַּרְנָסָה כָּל יְמֵי חַיָּיו לְכָךְ אוֹמֵר בְּמִדַּת עֹנֶשׁ שֶׁאֵינוֹ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם כִּי שָׁנִים רַבּוֹת לֹא יִחְיֶה וְגַם כִּי יָמוּת אֵינוֹ נִפְטָר כוּ'. וְהָכָא דְצָרִיךְ לִטֹּל וְאֵינוֹ נוֹטֵל וּבִטְחוֹנוֹ בְקוֹנוֹ לְכָךְ אוֹמֵר בְּמִדַּת שְׂכָרוֹ שֶׁיַּזְקִין וְשֶׁאֵינוֹ מֵת כוּ'. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כו וּבִיפֵה מַרְאֶה כָּתַב דִּרְצוֹנוֹ לוֹמַר לְבַקֵּשׁ תַּחְבּוּלוֹת לְהַמְצִיא לוֹ מָמוֹן דֶּרֶךְ הַלְוָאָה וְכַיּוֹצֵא בָזֶה, דְּאִלּוּ לִתֵּן לוֹ הָא אֵינוֹ רוֹצֶה לִטֹּל:
כז לַאֲמִתּוֹ. בַּגְּמָרָא פֶּרֶק קַמָּא דְשַׁבָּת כָּל דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּאִלּוּ נַעֲשֶׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת לַאֲפוֹקֵי דִּין מְרֻמֶּה. וְקָשֶׁה דִּבְתֵבַת אֱמֶת הֲוֵי סַגִּי וּמַאי לַאֲמִתּוֹ, וְיֵשׁ לוֹמַר דְּאַף עַל פִּי שֶׁיָּדִין הַדַּיָּן דִּין אֱמֶת אִם מִצְטָרֵף לָזֶה אַהֲבַת הַדַּיָּן לַזַּכַּאי אוֹ שִׂנְאָתוֹ לַחַיָּב לֹא הֲוֵי לַאֲמִתּוֹ. בֵּית יוֹסֵף. וְרַבֵּנוּ בְּגוּר אַרְיֵה בְּפָרָשַׁת יִתְרוֹ כָּתַב שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ לַאֲפוֹקֵי דִּין שׁוּדָא דְדַיָנָא, שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה אֵינוֹ תּוֹלֶה בֶּאֱמֶת רַק בְּאֹמֶד וּמַחֲשָׁבָה וְאֵין זֶה לַאֲמִתּוֹ, וְכֵן דִּין שֶׁל שִׁקּוּל הַדַּעַת כוּ', שֶׁזֶּה לֹא הֲוֵי רַק כַּאֲשֶׁר פָּסַק דִּין אֱמֶת בָּרוּר, וּפֵרוּשׁ זֶה אֱמֶת בָּרוּר עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְלִי נִרְאֶה דְּפֵרוּשׁ לַאֲמִתּוֹ וְלֹא לְשֹׁחֲדוֹ קָאָמַר, וְהַיְנוּ וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ, אֵינוֹ מְצַפֶּה לְתַשְׁלוּם גְּמוּל כוּ', וְאַף כְּשֶׁמְּזַכֶּה אֶת הַזַּכַּאי שַׁפִּיר קָרֵי לֵיהּ נְטִיָּה כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק מִצַּד דֶּרֶךְ הָאֱמֶת אֶלָּא מִצַּד הַשֹּׁחַד. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כח פִּסֵּחַ. פֵּרוּשׁ בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוּאֵל ב ד) בִּמְפִיבֹשֶׁת נְכֵה רַגְלַיִם וַיִּפָּסֵחַ:
כט וְכָל דַּיָּן כוּ'. לְהָכִי הִכְנִיס בָּבָא זוֹ כָּאן, כְּדֵי לִלְמֹד מִמִּי שֶׁאֵינוֹ חִגֵּר כוּ' עַל וְכָל דַּיָּן, דְּהָכִי נַמִּי דַּיָּן שֶׁלּוֹקֵחַ שֹׁחַד וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ אֵינוֹ רוֹאֶה הָאֱמֶת וּמְחַיֵּב הַזַּכַּאי, וְהוּא הַדִּין נַמִּי כְּשֶׁמְּזַכֶּה הַזַּכַּאי עַל יְדֵי הַשֹּׁחַד שֶׁגַּם כֵּן אֵינוֹ רוֹאֶה הָאֱמֶת בְּמַה שֶּׁהוּא אֱמֶת, וּלְכָךְ עֵינָיו כֵּהוֹת. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
סוף הספר