עיקר תוספות יום טוב על משנה ערכין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ו · משנה א
א שִׁשִּׁים יוֹם. רְצוּפִים בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב. הָרַמְבַּ"ם.:
ב וּמַשְׁכַּחַת לַהּ נַמִּי בְּשׁוֹר הַמּוּעָד כְּדִמְפֹרָשׁ בְּמִשְׁנָה ד' פֶּרֶק קַמָּא דְּבָבָא קַמָּא. וְעַיֵּן שָׁם:
ג וְאִם תֹּאמַר כֵּיוָן שֶׁרִבִּית אוֹכֶלֶת בָּהֶן לֹא יַכְרִיזוּ, דְּשֶׁמָּא יַפְסִידוּ בְהַאֲרָכַת הַזְּמַן יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיַּרְוִיחוּ. וְכִי תֵימָא כְגוֹן שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לָדוּן בְּדִין יִשְׂרָאֵל, אִי הָכִי רִבִּית נַמִּי לֹא לִשְׁקוֹל. תֵּרְצוּ בַּגְּמָרָא שֶׁקִּבֵּל לְזוֹ וְלֹא קִבֵּל לְזוֹ. וּפֵרֵשׁ הָרַ"ן שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לְזוֹ לְהַמְתִּין יְמֵי הַהַכְרָזָה וּבְלֹא רִבִּית, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו שֶׁאִם לֹא יִרְצוּ לְהַגְבּוֹתוֹ שֶׁלֹּא יַעֲלֶה לוֹ חוֹבוֹ רִבִּית:
ד וְאִם תֹּאמַר בְּסוֹף פֶּרֶק ד' דִּכְתֻבּוֹת פָּסַק דְּלֹא הִפְסִידָה אֶלָּא אִם כֵּן שֶׁתָּבְעָה, וּמִכֵּיוָן שֶׁתָּבְעָה הֲרֵי הִפְסִידָה וְתוּ לֹא נִזְקַק לָהּ. תֵּרְצוּ בַגְּמָרָא, כֵּיוָן דְּאִיזְקַקְנוּ לָהּ מֵעִקָּרָא בִּתְחִלַּת תְּבִיעַת כְּתֻבָּתָהּ לְהַפְסִידָהּ מְזוֹנוֹתֶיהָ, מִזְדַּקְּקִינַן לַהּ לְבַסּוֹף לְהַגְבּוֹתָהּ כְּתֻבָּתָהּ. וְכָתַב הָרַ"ן, כְּלוֹמַר שֶׁאִם אֵין אָנוּ נִזְקָקִים הֲרֵי הִיא נִמְנַעַת מִתְּחִלָּה לָבֹא, וְנִמְצֵאת מַפְסִדְתָּם מְזוֹנוֹת:
ה וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם. וּתְמִיהָה טוּבָא, דְּמַה מָּקוֹם לִשְׁבוּעָה זוֹ, כֵּיוָן שֶׁעַל יְדֵי הוֹדָאַת הָאָב אוֹ מֵחֲמַת חֲזָקָה מַגְבִּין, מַה צָּרִיךְ לִשְׁבוּעָה. וְהָרַמְבַּ"ם בְּחִבּוּרוֹ כָתַב, שֶׁכָּל אֵלּוּ גוֹבִין בְּלֹא שְׁבוּעָה, וְלֹא חִלֵּק בֵּין מְקַרְקְעֵי לְמִטַּלְטְלִין. וְכֵן פָּסַק הַטּוּר:
ו עֲבָדִים שֶׁמָּא יִשְׁמְעוּ וְיִבְרְחוּ. מִטַּלְטְלִין וּשְׁטָרוֹת, שֶׁמָּא יִגָּנְבוּ, פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, כְּשֶׁנֶּאֱסָפִין לִרְאוֹתָם כְּדֵי לְלָקְחָם:
ז וְהֵן הֵן דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל דְּרֵישׁ פֶּרֶק ה' דְּנָזִיר. גְּמָרָא:
ח יַדִּיר כוּ'. תֵּימַהּ, וְכִי מַה הוּא עוֹשֶׂה וַהֲלֹא אֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁתִּגְבֶּה מִן הַהֶקְדֵּשׁ, וְאַדְּרַבָּה לָאִשָּׁה הֲוָה לָן לְקוֹנְסָהּ שֶׁגּוֹבָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ. וְיֵשׁ לוֹמַר כֵּיוָן דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא עָשָׂה קְנוּנְיָא עַל הַהֶקְדֵּשׁ אוֹ עַל הֶעָרֵב שֶׁהִכְנִיס בַּעֲרֵבוּת כוּ', לְדִידָהּ לֹא קָנְסוּהָ רַבָּנָן, וְלוֹ רָאוּי לִדּוֹר כְּדֵי לֵידַע אִם כַּוָּנָתוֹ לְהַעֲרִים וְלֹא תוֹעִיל לוֹ כַוָּנָתוֹ שֶׁהִדִּירוּהוּ. תּוֹסָפוֹת:
ט אַף. אֲבָל הָרַ"ב לֹא גָּרַס לֵיהּ, וּלְכָךְ פָּסַק כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דַּאֲתָא כְבֵית הִלֵּל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב שֶׁהֶאֱרִיךְ: