עיקר תוספות יום טוב על משנה עירובין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ז · משנה יא
כב דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. בַּגְּמָרָא פָּרֵיךְ מַאי טַעֲמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָא לֹא מָשִׁיךְ, וּמְשָׁנֵי עֲשָׂאוֹ כְּאַרְבָּעָה פְרָקִים בְּשָׁנָה שֶׁהֶעֱמִידוּ דִּבְרֵיהֶם עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁמָּעוֹת קוֹנוֹת, הָכָא נַמִּי מִפְּנֵי תִּקּוּן שַׁבָּת הֶעֱמִידוּ עַל דִּין תּוֹרָה:
כג בְּדִבְרֵי רַשִׁ"י וְזִיכָּה בְּיוּ"ד, וּמַשְׁמַע דִּרְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁזִּכָּה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר כוּ', וַאֲפִלּוּ הָכִי לֹא מְהַנֵּי לֵיהּ לְפִי שֶׁזֶּה שֶׁזִכָּה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר לֹא כִּוֵּן לְזַכּוֹתוֹ בְמַתְּנַת חִנָּם כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּזַכִּין אֶלָּא שֶׁיִּקְנֶה בְמָעוֹת וּמָעוֹת אֵינָן קוֹנוֹת, וּמַה שֶּׁזִּכָּה עַל יְדֵי אַחֵר הָיָה זֶה בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים שֶׁאֲלֵיהֶם נִתְכַּוֵּן בְּחִנָּם כְּדֶרֶךְ הַמְזַכִּין. וּלְפִי זֶה כִּי לֹא עֵרֵב הַחֶנְוָנִי לַאֲחֵרִים אֶלָּא לָזֶה לְבַדּוֹ וְזִכָּה עַל יְדֵי אַחֵר מְהַנֵּי, וּמַה שֶּׁכָּתַב הָרַ"ב וַאֲפִלּוּ כֻּלּוֹ אַזִּכָּה קָאֵי כוּ' עַד דְּמַסִּיק דִּבְכַוָּנַת הַנּוֹתֵן תָּלוּי, דְּאִם הָיָה כַּוָּנָתוֹ שֶׁיִּזְכֶּה עַל יְדֵי הָאַחֵר וְשֶׁהָאַחֵר יְזַכֶּה לוֹ מְהַנֵּי, דַּהֲוֵי כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ הוּא שָׁלִיחַ לְקַבָּלָה כְּלוֹמַר לִמְשֹׁךְ. וְכֵן אִם נִתְכַּוֵּן הַחֶנְוָנִי כְּכָל חֻקַּת הָעֵרוּב וּכְמִשְׁפָּטוֹ גַּם לָזֶה לָמָּה יִגָּרַע, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַנּוֹתֵן מָעוֹת לֹא בִּקֵּשׁ לְמַתְּנַת חִנָּם כַּאֲחֵרִים אֶלָּא נָתַן לוֹ מָעָה, מִכָּל מָקוֹם לֹא מִפְּנֵי כֵן נֹאמַר שֶׁהוּא מַתָּנָה בְּעַל כָּרְחוֹ וְשֶׁלֹּא רָצָה לְקַבֵּל בְּמַתָּנָה וּמִפְּנֵי כֵן לֹא יִזְכֶּה בָּעֵרוּב. וְתַרְוַיְהוּ בָּעִינַן, שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן הַחֶנְוָנִי וְגַם הַנּוֹתֵן, דְּאִלּוּ נִתְכַּוֵּן הַחֶנְוָנִי זָכָה זֶה בִּשְׁאָר הַזּוֹכִים וְלֹא גָּרַע מָעָה שֶׁנָּתַן, וְאִלּוּ נִתְכַּוֵּן הַנּוֹתֵן מָעָה לִזְכּוֹת כְּכָל חֻקַּת הָעֵרוּב אַף עַל פִּי שֶׁהַחֶנְוָנִי לֹא נִתְכַּוֵּן מִכָּל מָקוֹם הָיָה קוֹנֶה בִּמְשִׁיכַת שְׁלוּחוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כד רַשִׁ"י. וּמְסַיֵּם, וְגַבֵּי חֶנְוָנִי גּוּפֵיהּ אִי אָמַר לֵיהּ עָרֵב עָלַי אָמְרִינַן בַּגְּמָרָא דְּקָנֵי. וְזֶה לְשׁוֹן הַטּוּר, שֶׁהֲרֵי עֲשָׂאוֹ שָׁלִיחַ לְעָרֵב בְּעִנְיָן שֶׁיּוֹעִיל, וְכֵיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת עֵרוּב אֶלָּא אִם כֵּן יְזַכֶּה לוֹ כְּמוֹ לַאֲחֵרִים הָוֵי כְּאִלּוּ אוֹמֵר שֶׁיְּזַכֶּה לוֹ כְּמוֹ לַאֲחֵרִים:
כה וְקַשְׁיָא דְּהָכָא שֶׁבִּקֵּשׁ מִיָּדוֹ זֹאת לְעָרֵב בַּעֲבוּרוֹ הָאֵיךְ שַׁיָּךְ לוֹמַר [שֶׁהוּא] שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, דְּבִשְׁלָמָא טַעֲמָא דְּמָעוֹת אֵינָן קוֹנוֹת כוּ', וְכִדְפֵרֵשׁ לְעֵיל נִיחָא, עַל כֵּן נִרְאֶה כְּפֵרוּשׁ הָרֹא"שׁ דְּהָא דְּקָתָנֵי שֶׁאֵין מְעָרְבִין מִלְּתָא בְּאַפֵּיהּ נַפְשַׁהּ הִיא וְלֹא קָאֵי אַנּוֹתֵן מָעוֹת לַחֶנְוָנִי, וְהָכִי קָאָמַר וְאֵין מְעָרְבִין, וּכְהַאי גַוְנָא בְּפֶרֶק ג' דְּבֵיצָה שֶׁאֵפֶר כִּירָה מוּכָן הוּא. תֵּדַע דְּאִי קָאֵי אַנּוֹתֵן כוּ' הֲוָה לֵיהּ לְמִתְנֵיהּ קֹדֶם הַךְ דְּתָנֵי וּמוֹדִים חֲכָמִים:
כו בְּעֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת. וְהָא דִּתְנַן בְּמִשְׁנָה ז' צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ הוּא בְּשִׁתּוּף מְבוֹאוֹת וְכִדְפֵרֵשׁ הָרַ"ב בְּחָצֵר שֶׁבֵּין שְׁתֵּי מְבוֹאוֹת, וְהַטַּעַם כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל (אוֹת טז) בְּשֵׁם הַמַּגִּיד דְּחוֹב הוּא, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִשְׁתַּתֵּף בִּשְׁתֵּיהֶן. וְהָכִי נַמִּי בְּחָצֵר אַחַת בְּעַצְמוֹ אֶפְשָׁר דְּלֹא נִיחָא לֵיהּ שֶׁיִּתְעָרְבוּ בְּנֵי הֶחָצֵר מִשּׁוּם אָוְשִׁי דִּבְנֵי הֶחָצֵר עַצְמוֹ, שֶׁאִם לֹא יוּכְלוּ לְטַלְטֵל כְּלֵיהֶם לֶחָצֵר יִשְׁבְּתוּ אִישׁ אִישׁ בְּבֵיתוֹ וְלֹא יִהְיֶה אָוְשִׁי דֶּאֱינָשֵׁי בֶּחָצֵר. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: