עיקר תוספות יום טוב על משנה עירובין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה ט
יח הֶעָנִי כוּ'. אֲתָאָן לְרַבִּי מֵאִיר, וּכְלוֹמַר בְּזוֹ אָמְרוּ הֶעָנִי כוּ', אֲבָל עִקַּר עֵרוּב בְּפַת גְּמִירָא וְטַעֲמֵיהּ דְּכֵיוָן שֶׁמֵּבִיא פַּת גִּלָּה דַּעְתּוֹ וְנִכָּר שֶׁרְצוֹנוֹ לִשְׁבֹּת שָׁם. אֲבָל כְּשֶׁמְּעָרֵב בְּרַגְלָיו אָמְרוּ אֱינָשֵׁי אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא שְׁמַעְתֵּיהּ מְשַׁכְתֵּיהּ, וְאִם עַם הָאָרֶץ חֲמוֹרוֹ אִתְאַבִיד לֵיהּ וְהוֹלֵךְ לְבַקְּרוֹ שָׁם. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר כֵּיוָן שֶׁטּוֹרֵחַ הוּא בְּעַצְמוֹ יֵשׁ הֶכֵּירָא יוֹתֵר מִשֶּׁשּׁוֹלֵחַ שָׁם [שָׁלִיחַ] וּבְיָדוֹ פַּת:
יט כְּלוֹמַר וּפְלוּגְתַּיְהוּ בְּאוֹמֵר שְׁבִיתָתִי בִּמְקוֹמִי [וְאֵינוֹ] עָנִי, שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת:
כ הָכִי קָאָמַר, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ פַּת הָוֵי כְּמִי שֶׁאֵין עִמּוֹ פַּת, הוֹאִיל וּבַדֶּרֶךְ הוּא וְחָשְׁכָה לוֹ, כִּדְמַסִּיק שֶׁהָיָה יָכוֹל לָרוּץ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: