עיקר תוספות יום טוב על משנה עירובין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה א
א נְתָנוּהוּ. לְפִי שֶׁדֶּרֶךְ הוּא כְּשֶׁמּוֹלִיכִין הָאָדָם מוֹלִיכִין אוֹתוֹ אֶל עִיר, הִלְכָּךְ קָתָנֵי הוֹלִיכוּהוּ גַּבֵּי עִיר. אֶלָּא שֶׁאִם אֵרַע לִפְעָמִים שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לָבֹא אֶל עִיר אוֹ מִפְּנֵי סִבָּה וּמִקְרֶה שֶׁיִּתְּנוּהוּ לְמָקוֹם אַחֵר הַמִּשְׁתַּמֵּר כְּמוֹ בְּדִיר אוֹ סַהַר, לְכָךְ תָּנֵי גַּבַּיְהוּ נְתָנוּהוּ:
ב וְאֵין הָכִי נַמִּי דְּבָעִיר נַמִּי גָּזְרוּ דְּהָא וַדַּאי מַשְׁמַע דְּאַכָּל מַה שֶּׁהֻזְכַּר בְּדִבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה קָמִפְלְגֵי, וְנָקְטֵי חֲדָא מִתַּרְתֵּי בָּבֵי דְּתַנָּא קַמָּא, וְהוּא הַדִּין לְאִידָךְ. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ג לְפִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה לְדִיר וְסַהַר אֶלָּא כְּשֶׁהִיא קְבוּעָה בַּנָּמָל כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם. אִי נַמִּי כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י דִּכְשֶׁהַסְּפִינָה מְהַלֶּכֶת כְּשֶׁעוֹקֵר רַגְלוֹ קֹדֶם שֶׁיַּנִּיחֵהוּ מוֹצִיאָתוֹ הַסְּפִינָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ וְנִכְנָס בְּאַרְבַּע אַמּוֹת אֲחֵרוֹת עַל כָּרְחוֹ, וְהָוֵי כְּמוֹ שֶׁהוֹצִיאוּהוּ לִסְטִים וְנוֹתְנִין אוֹתוֹ תָדִיר בְּאַרְבַּע אַמּוֹת אֲחֵרוֹת, שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, וְכֵן לְעוֹלָם:
ד [וְטַעֲמָא] כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא דִּלְמָא עָמְדָה פִּתְאוֹם וְלָאו אַדַּעְתַּיְהוּ. וּלְטַעֲמָא דְּשָׁבְתוּ בַּאֲוִיר כוּ' נִרְאֶה דְּהוֹאִיל וְיָצְאוּ חוּץ לַתְּחוּם רָצוּ לְהַחְמִיר, שֶׁלֹּא תִטְעֶה וְלֹא תְחַלֵּק בֵּין יוֹצֵא לְחוּץ לַתְּחוּם וְשָׁבַת בַּמְּחִצּוֹת הָהֵן מִבְּעוֹד יוֹם כְּמוֹ בִּסְפִינָה לְהֵיכָא דְּלֹא שָׁבַת כְּמוֹ בְּדִיר וְסַהַר וְתַתִּיר הַכֹּל: