עיקר תוספות יום טוב על משנה עירובין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ד
ח בּוֹר. הוּא הַגֶּבֶא [יְשַׁעְיָה ל] שֶׁיִּתְכַּנְּסוּ שָׁם הַמַּיִם. הָרַמְבַּ"ם:
ט וְהִקְשׁוּ בַּתּוֹסָפוֹת דְּאִם כֵּן אַמַּאי בָּעִינַן שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין לְאָדָם. וְיֵשׁ לוֹמַר שֶׁאִם דָּלָה לְצֹרֶךְ בְּהֵמָה וְנִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם שָׁרֵי לָאָדָם. אִי נַמִּי דִּתְחִלַּת הַתִּקּוּן לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא לְצֹרֶךְ בְּהֵמָה, אֲבָל בְּשֶׁכְּבָר נִתְקַן לְצֹרֶךְ בְּהֵמָה שָׁרֵי אַף לְצֹרֶךְ אָדָם:
י הַיְנוּ כְּשֶׁהַבּוֹר קְצָרָה, אֲבָל אִם הִיא רְחָבָה כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא יוּכַל לְהַרְחִיב רַגְלָיו בְּצִדֵּי הַבּוֹר וְיֵרֵד, מֻתָּר לְכַתְּחִלָּה לְכָל אֶחָד מֵהַנֵּי פֵּרוּשִׁים, אוֹ לִדְלוֹת אוֹ לְתַקֵּן. תּוֹסָפוֹת:
יא חֲגוֹרָה. מְחִצָּה, וְכֵן הוּא בַּתּוֹסָפוֹת, שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁמַּצְרִיכִין מְחִצָּה מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ קוֹרֵא לָהּ חֲגוֹרָה. הָרִי"כ: