עיקר תוספות יום טוב על משנה עדיות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ח · משנה ז
כד הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, לֹא נִשְׁמַע מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם זֶה הַלָּשׁוֹן, אֲבָל נִשְׁמַע מִמֶּנּוּ זֶה הָעִנְיָן, לְפִי שֶׁמֹּשֶׁה סִפֵּר בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ. וּלְשׁוֹן הַתּוֹרָה, אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ וְגוֹ' וְשָׁב וְגוֹ' וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ', וְזוּלַת זֶה. וְהִגִּיד לָהֶם גַּם כֵּן מִפִּי הַגְּבוּרָה בְּהַקְדָּמוֹתָיו וְסִבּוֹתָיו, וְשֶׁיַּקְדִּים אוֹתוֹ הָאִישׁ לְיַשֵּׁר לוֹ הָאָרֶץ, וְהוּא אֵלִיָּהוּ. וְהוֹדִיעַ לָהֶם שֶׁהָאִישׁ הַהוּא לֹא יוֹסִיף וְלֹא יִגְרַע בַּתּוֹרָה, אֲבָל יְסַלֵּק וְיָסִיר הָחֲמָסִים לְבַד. וְאֵין בָּזֶה מַחֲלֹקֶת וְלֹא הַכְחָשָׁה. אֲבָל נָפְלָה הַמַּחֲלֹקֶת בַּדֵּעוֹת שֶׁיָּסִיר, מַה הֵם. הָרַמְבַּ"ם:
כה הָרַמְבַּ"ם. וְהִקְשָׁה רַשַׁ"ל בִּתְשׁוּבָה דְּמַה לָשׁוֹן הָרָע שַׁיָּךְ בָּזֶה, אַדְּרַבָּה בְּכִבּוּשׁ עֵדוּתָן יִהְיוּ כָּל הָעָם שׁוֹגְגִים וְהֵם מְזִידִים חַס וְשָׁלוֹם. וְכֵן קָשֶׁה גַּם כֵּן בַּמִּשְׁפָּחָה הַכְּשֵׁרָה שֶׁאוֹתָהּ פִּרְסְמוּ, וְלָמָּה לָנוּ עוֹד אֵלִיָּהוּ לְקָרְבָהּ. וְתֵרֵץ כוּ'. וְלִי נִרְאֶה דְלָא קַשְׁיָא, דְּמַה שֶּׁהִקְשָׁה לָמָּה צְרִיכִין לְאֵלִיָּהוּ אַחַר שֶׁכְּבָר פִּרְסְמוּ אֵינָהּ קֻשְׁיָא, דִּכְגוֹן אֵלּוּ קָאָמַר וְלָאו בְּדַוְקָא בְּדוֹמֶה מַמָּשׁ שֶׁפִּרְסְמוּהָ. וְגַם מַה שֶּׁהִקְשָׁה דְּמַה לָשׁוֹן הָרָע שַׁיָּךְ נִרְאֶה לִי פָּשׁוּט דְּמִשּׁוּם הָכִי לֹא פִּרְסְמָהּ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, לְפִי שֶׁכְּבָר נִטְמְעָה בֵּין הַכְּשֵׁרוֹת עַד שֶׁלֹּא נוֹדְעָה לָרַבִּים, שֶׁזּוֹ אֵין לְגַלּוֹתָהּ אֶלָּא לִצְנוּעִין. וּמִזֶּה נִרְאֶה לִי רְאָיָה גְּמוּרָה לִדְסָבְרֵי כָּךְ. וְאִין הָכִי נַמִּי דַחֲכָמִים פִּרְסְמוּהָ, אֶלָּא שֶׁבַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים דִּבְרֵי חֲכָמִים אֵינָן נִשְׁמָעִין לֶהָמוֹן נֶגֶד בַּעֲלֵי זְרוֹעַ וּלְכָךְ נִטְמְעוּ. וְלָכֵן לֹא רָצָה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לְפַרְסְמָהּ בְּמִשְׁנָתֵנוּ הַמְּסוּרָה לַכֹּל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כו לְטַמֵּא כוּ'. הַטֻּמְאָה הִיא פַסְלוּת גָּמוּר. וְרִחוּק וְקֵרוּב, הוּא הַוָּלָד פָּגוּם שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים. אִי נַמִּי, הַטֻּמְאָה פְּסוּל כְּהֻנָּה. הָרַאֲבַ"ד:
כז נִרְאֶה לִי דַּעְתּוֹ, דְּהַאי דִתְנַן שֶׁנֶּאֱמַר וְכוּ' מִדִּבְרֵי הַמְחַבֵּר הַמִּשְׁנָה הוּא שֶׁהֵבִיא זֶה הַמִּקְרָא אַחֲרֵי דִּבְרֵי כֻּלָּם, לוֹמַר שֶׁמַּחְלְקֻתָם הוּא בְּזֶה הַפָּסוּק. וְהַיְנוּ הָא דְפֵרֵשׁ הָרַ"ב שֶׁעָתִיד לוֹמַר זֶה מִבְּנֵי בָּנָיו כוּ', הִיא סְבָרַת תַּנָּא קַמָּא וְרַבִּי יְהוּדָה, אֶלָּא שֶׁזֶּה אוֹמֵר לְרַחֵק וּלְקָרֵב, וְזֶה אוֹמֵר לְקָרֵב וְלֹא לְרַחֵק, לְפִי שֶׁסְּבָרָתוֹ שֶׁאֵין הֶחָמָס אֶלָּא לְרַחֵק הַכָּשֵׁר בִּלְבַד, וְזֶהוּ שֶׁבָּא לְהָסִיר, וַהֲדַר מְפָרֵשׁ. וּלְדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן אָבוֹת אֵלּוּ הַחֲכָמִים וְכוּ' וּלְדִבְרֵי חֲכָמִים קְרָא כִפְשָׁטֵיהּ וְלֹא הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
סוף הספר