עיקר תוספות יום טוב על משנה עדיות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה י
כד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. קְרָאֵי נִינְהוּ. וְעוֹד נוֹסָף עֲלֵיהֶם אַחַד עָשָׂר יָמִים שֶׁשְּׁנַת הַחַמָּה יְתֵרָה עַל שְׁנַת הַלְּבָנָה. הָרַאֲבַ"ד. וּכְפֵרוּשׁ רַשִׁ"י בְּנִמּוּקֵי הַחֻמָּשׁ:
כה אִיּוֹב כוּ'. מְפָרֵשׁ בְּסֵדֶר עוֹלָם, דִּכְתִיב [אִיּוֹב ז] כֵּן הִנְחַלְתִּי לִי יַרְחֵי שָׁוְא וְלֵילוֹת עָמָל מָנוּ לִי. מַה לֵּילוֹת לְמִנּוּי אַף יְרָחִים לְמִנּוּי. פֵּרוּשׁ, יַרְחֵי שָׁוְא הֵם יְמוֹת הַקַּיִץ שֶׁהֵם אֲרֻכִּים כְּדִכְתִיב יֶרַח יָמִים, וְלֵילוֹת עָמָל אֵלּוּ לֵילוֹת הַחֹרֶף שֶׁהֵם אֲרֻכִּים, כְּלוֹמַר אֲרִיכוּת הַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת הָיָה לוֹ שָׁוְא וְעָמָל שֶׁלֹּא מָצָא בָּהֶם מַרְגּוֹעַ. מָנוּ לִי, כְּלוֹמַר בְּמִנְיָנָם נִמְסְרוּ לִי, שֶׁלֹּא חָסַר מֵהֶם אֶחָד. וּמַה לֵּילוֹת לְמִנּוּי שֶׁלֹּא חָסְרוּ אֶחָד כוּ'. הָרַאֲבַ"ד:
כו הַמִּצְרִיִּים כוּ'. דִּכְתִיב [שְׁמוֹת ה] לְקוֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן, אֵימָתַי הַתֶּבֶן מְצוּיָה שָׁם, בְּאִיָּר, וְהֵם יָצְאוּ בְּנִיסָן. סֵדֶר עוֹלָם:
כז מִשְׁפַּט גּוֹג כוּ'. כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא יִנָּגְפוּ בְּבַת אַחַת אֶלָּא מִתְּחִלַּת מַכָּתָן עַד סוֹפָהּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, שֶׁיִּהְיוּ נִמּוֹקִים וְהוֹלְכִים עַד שֶׁיִּכְלוּ, דִּכְתִיב [יְשַׁעְיָה ח] וְקָץ עָלָיו הָעַיִט וְכָל בֶּהֱמַת הָאָרֶץ עָלָיו תֶּחֱרָף, קַיִץ וָחֹרֶף הֲרֵי שָׁנָה שְׁלֵמָה. סֵדֶר עוֹלָם:
כח וְהָיָה כוּ'. וּבְמִשְׁפַּט רְשָׁעִים קָמַיְרֵי, דִּכְתִיב [שָׁם סו] וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים כוּ', וְהֵם אוֹתָם שֶׁכָּפְרוּ בָּעִקָּר וְשֶׁיֵּשׁ בְּיָדָם חִלּוּל הַשֵּׁם. אֲבָל שְׁאָר רְשָׁעִים דִּינָם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. הָרַאֲבַ"ד:
כט וְהַאי דְּקָאָמַר בְּשַׁבַּתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיּוֹם טוֹב שֶׁל עֲצֶרֶת תָּלוּי בְּיוֹם טוֹב שֶׁל פֶּסַח. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר מוֹעֲדִים שֶׁאֵינָן תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה. הָרַאֲבַ"ד. וְכֵן פָּסַק הָרַמְבַּ"ם. וְנִרְאֶה לִי דְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מוֹדֶה לְתַנָּא קַמָּא דְּיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁנִּדּוֹנִים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כְּדִכְתִיב מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ, אֶלָּא דְּקָאָמַר דְּאִיכָּא נַמִּי דְּאֵינָן נִדּוֹנִים אֶלָּא כְּמִפֶּסַח וְעַד עֲצֶרֶת כוּ'. וּלְתַנָּא קַמָּא דָרְשִׁינַן שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ נַמִּי כְּמוֹ חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ, כְּשֶׁיָּבֹא שַׁבָּת בְּאוֹתוֹ שַׁבָּת שֶׁמֵּת בּוֹ. וְקָא מַשְׁמַע לָן דְּאִם מֵת בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ דְּלֹא תֵימָא כְּשֶׁיָּבֹא תְּחִלַּת אוֹתוֹ חֹדֶשׁ יָבֹא לְהִשְׁתַּחֲווֹת וּמִתְקַיֵּם בּוֹ מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ דְּמִקְצָת הַחֹדֶשׁ כְּכֻלּוֹ, אֶלָּא מִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ, כְּשֶׁיָּבֹא אוֹתוֹ שַׁבָּת. נִרְאֶה לִי: