עיקר תוספות יום טוב על משנה עדיות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ה
י אִסּוּר וְהֶתֵּר. אַמֵּפִיס מֻרְסָא וְצָד נָחָשׁ קָאֵי. וּבִלְפָסִין אִירוֹנִיּוֹת לֹא אָמַר בָּהֶם לֹא טֻמְאָה וְלֹא טָהֳרָה. הָרַמְבַּ"ם:
יא וְכֵן אוֹתָם הַמַּחֲבַתּוֹת (פֵּרוּשׁ עַל לְפָסִין אִירוֹנִיּוֹת) בְּאֵיזֶה טֻמְאוֹת מִתְטַמְּאוֹת וּבְאֵיזֶה אֵינָן מִתְטַמְּאוֹת. הָרַמְבַּ"ם:
יב פֶּה. בַּתּוֹסֶפְתָּא תָּנֵי הָכִי, אִם לְקָלְפָהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָרוֹפְאִים עוֹשִׂין דִּמְתַקֵּן לָהּ פֶּתַח. רַשִׁ"י:
יג דְּאַשְׁכְּחַן בִּנְיָן בְּבַעֲלֵי חַיִּים, דִּכְתִיב וַיִּבֶן אֶת הַצֶּלַע [בְּרֵאשִׁית ב]. רַשִׁ"י:
יד שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד לְהַכְנִיס אֲוִיר וּלְהוֹצִיא לֵחָה תָּמִיד, אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשָׂה פֶּתַח גָּמוּר שֶׁהֲרֵי רָאוּי הוּא לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא אִם הָיָה צָרִיךְ, מִכָּל מָקוֹם לֹא דָּמִי לַפְּתָחִים שֶׁבַּמִּשְׁכָּן שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא. אֲבָל לַעֲשׂוֹת לָהּ פֶּה, דָּמְיָא לַמִּשְׁכָּן. תּוֹסָפוֹת:
טו אִירוֹנִיּוֹת. פֵּרוּשׁ עֲיָרוֹת. וְזֶה לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם עִירוֹנִיּוֹת וְאִירוֹנִיּוֹת הַכֹּל שָׁוֶה מְיֻחֲסוֹת אֶל עֲיָרוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: