עיקר תוספות יום טוב על משנה עדיות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק א · משנה ה
ח וְיִסְמֹךְ עָלָיו. וּלְגִרְסָא זוֹ פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁאִם יֵרָאֶה לְבֵית דִּין הָאַחֲרוֹן הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַיָּחִיד, יִסְמֹךְ עָלָיו, כְּלוֹמַר יִקְבַּע הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ. כְּמוֹ שֶׁמָּצָאנוּ בַּאֲמוֹרָא מִן הָאַחֲרוֹנִים שֶׁהֵן קוֹבְעִין וַהֲלָכָה כַּיְחִידִים הָרִאשׁוֹנִים בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַמְרֻבִּים חוֹלְקִים עֲלֵיהֶם, וְאִם לֹא שֶׁמָּצְאוּ דִּבְרֵי הַיָּחִיד הָרִאשׁוֹן לֹא הָיוּ אַחֲרוֹנִים יְכוֹלִין לִדְחוֹת דִּבְרֵי הָרִאשׁוֹנִים מִדַּעַת עַצְמָן לְפִי שֶׁאֵין בֵּית דִּין יָכוֹל לְבַטֵּל כוּ', אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁמָּצְאוּ דִּבְרֵי הַיָּחִיד מִן הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיָה חוֹלֵק עִמָּהֶם הָיָה לָהֶם בַּמֶּה לִתְלוֹת. וְעַיֵּן לְקַמָּן:
ט שֶׁאֵין כוּ'. פֵּרוּשׁ בְּתַקָּנוֹת גְּזֵרוֹת וּמִנְהָגוֹת. אֲבָל אִם דָּרְשׁוּ בְּאַחַת מִן הַמִּדּוֹת כְּפִי מַה שֶּׁנִּרְאֶה בְּעֵינֵיהֶם שֶׁהַדִּין כָּךְ וְדָנוּ דִּין וְעָמַד אַחֲרֵיהֶם בֵּית דִּין אַחֵר וְנִרְאֶה לוֹ טַעַם אַחֵר לִסְתֹּר אוֹתוֹ, הֲרֵי זֶה סוֹתֵר וְדָן כְּפִי מַה שֶּׁנִּרְאֶה בְּעֵינָיו, שֶׁנֶּאֱמַר [דְּבָרִים יז] אֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, אֵינְךָ חַיָּב לָלֶכֶת אֶלָּא אַחַר שׁוֹפֵט שֶׁבְּיָמֶיךָ. הָרַמְבַּ"ם. וְכָתַב הַכֶּסֶף מִשְׁנֶה דְּמִחֲתִימַת הַמִּשְׁנָה קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ שֶׁלֹּא לַחֲלֹק עַל הַתַּנָּאִים. וְכֵן בַּחֲתִימַת הַגְּמָרָא קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא לַחֲלֹק עַל הָאֲמוֹרָאִים:
י כִּדְאַשְׁכְּחַן רַבָּה דַּהֲוָה גָּדוֹל מֵרַב יְהוּדָה. כֶּסֶף מִשְׁנֶה:
יא וְזֶה לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, וְהַאֵיךְ יִהְיוּ גְּדוֹלִים בְּמִנְיָן הוֹאִיל וְכָל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד הוּא, זֶה מִנְיַן חַכְמֵי הַדּוֹר שֶׁהִסְכִּימוּ וְקִבְּלוּ הַדָּבָר שֶׁאָמְרוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל וְלֹא חָלְקוּ בּוֹ. וְהָרַאֲבַ"ד כָּתַב, מִנְיַן שָׁנִים קָאָמַר:
יב הָיָה כוּ'. לְהָכִי אַהְדְּרֵיהּ, דְּלֹא תֵימָא דְּאוֹ אוֹ קָתָנֵי, כִּדְאַשְׁכְּחַן כְּהַאי גַוְנָא בְּאָבוֹת פֶּרֶק ה' מִשְׁנָה ז', קָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא. וְהָא דְּקָתָנֵי עַד שֶׁיִּהְיֶה כוּ', נִרְאֶה לִי דְּאָתָא לְמֵימַר שֶׁיְּדַקְדֵּק הֵיטֵב הֵיטֵב עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בָּרוּר מְאֹד שֶׁבְּוַדַּאי הוּא גָּדוֹל כוּ', שֶׁכֵּן לֵב הָאָדָם אֵינוֹ רוֹאֶה חוֹבָה לְעַצְמוֹ וְכָל אִישׁ גָּדוֹל הוּא בְּעֵינָיו, וּלְפִיכָךְ הֻצְרַךְ לְהַזְהִיר מְאֹד. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: