עיקר תוספות יום טוב על משנה עדיות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק א · משנה ג
ב רַבּוֹ. וְהַטַּעַם לְדִבְרֵי רַבּוֹ, שֶׁרָצָה לְגַלּוֹת כִּי מִפְּנֵי שֶׁהַהִין הִיא הַמִּדָּה הַגְּדוֹלָה שֶׁל מִדּוֹת תּוֹרָה בַּלַּח, כְּדִכְתִיב [שְׁמוֹת ל] וְשֶׁמֶן זַיִת הִין, הִלְכָּךְ הִיא חֲשׁוּבָה לִפְסֹל אֶת הַמִּקְוֶה. וְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה מִדּוֹת קְטַנּוֹת מִזֹּאת, כֵּיוָן דִּפְסוּל זֶה מִדְּרַבָּנָן הוּא, אָזְלִינַן בָּתַר הַמִּדָּה הַגְּדוֹלָה הַמְפֹרֶשֶׁת בַּתּוֹרָה. הָרַאֲבַ"ד:
ג בִּלְשׁוֹן רַבּוֹ. שֶׁהֲרֵי יֵשׁ טַעַם בַּלָּשׁוֹן לָמָּה אָמַר כֵּן, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלִּפְעָמִים אֶפְשָׁר שֶׁכְּשֶׁיְּשַׁנֵּהוּ לְלָשׁוֹן אַחֵר שֶׁאֶפְשָׁר דְּלֹא לְמִשְׁמַע מִנֵּיהּ בְּאוֹתוֹ הַלָּשׁוֹן כְּפִי הַמְכֻוָּן בַּלָּשׁוֹן שֶׁאָמַר רַבּוֹ. הָרַאֲבַ"ד:
ד תִּשְׁעָה קַבִּין. קָסָבַר, כֵּיוָן דְּהֵם רְאוּיִים לִטְבִילַת בַּעַל קֶרִי וּבָהֶם יֵשׁ לְהַשִּׂיג כְּדֵי לְהִשְׁתַּטֵּף כָּל גּוּפוֹ, לֹא פָּחוֹת מִכָּאן, הִלְכָּךְ הֵם חֲשׁוּבִים לִפְסֹל אֶת הַמִּקְוֶה בִּשְׁאוּבִין, דְּשִׁעוּר טְבִילָה פּוֹסֵל טְבִילָה, בְּצִיר מֵהָכִי לֹא. הָרַאֲבַ"ד:
ה שְׁלֹשָׁה לֻגִּים. טַעֲמַיְהוּ דְּרַבָּנָן, כֵּיוָן שֶׁהֵם נְתוּנִים לְשִׁעוּר נִסְכֵּי קָרְבְּנוֹת צִבּוּר חֲשׁוּבִים הֵם לִפְסֹל. וְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה לְקָרְבָּנוֹת צִבּוּר מִדּוֹת גְּדוֹלוֹת מִזּוֹ כוּ', כֵּיוָן דְּאַשְׁכְּחַן דִּרְבִיעִית הַהִין דְּהוּא שְׁלֹשָׁה לֻגִּין חָשִׁיבָא לְנִסְכֵּי צִבּוּר, לְעִנְיָן זֶה נַמִּי חָשִׁיב כוּ'. הָרַאֲבַ"ד. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ו רְצוֹנוֹ לוֹמַר וְכָל דִּכְוָתֵיהּ הַשְּׁנוּיִים בַּבְּרַיְתָא קִדּוּשִׁין דַּף פ"ב, שֶׁאֵין מַעֲמִידִין מֵהֶם כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: