עיקר תוספות יום טוב על משנה עבודה זרה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ה
יח חֲמוּרָה. שֶׁהָעוֹלָה אֲסוּרָה בַהֲנָאָה וּמוֹעֲלִין בָּהּ. רַשִׁ"י:
יט יָפָה. שֶׁאֵינוֹ קָץ וּמוֹאֵס בָּהּ. שׂוֹרְפָהּ, גּוֹמְעָהּ. וְלֹא הוֹדוּ לָאוֹמְרִים כֵּן לְהַתִּירָהּ לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל אָמְרוּ לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין כוּ'. וְהָכִי מַשְׁמַע, לֹא נֶהֱנִים מִדְּרַבָּנָן, וְאִם נֶהֱנָה אֵין בָּהּ מְעִילָה (כְּלוֹמַר מִדְּאוֹרַיְתָא). אַלְמָא מִדְּלֵית בָּהּ מְעִילָה שְׁמַע מִנַּהּ הַאי חָלָב הַכָּנוּס בְּקֵבַת הָעוֹלָה, כְּפִרְשָׁא בְעָלְמָא הוּא. רַשִׁ"י. וּבְעוֹלָה גָזְרוּ, מִשּׁוּם דִּבְעוֹלָה יֵשׁ מְעִילָה מִן הַתּוֹרָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּנְבֵלָה דְלֵית בָּהּ אֶלָּא אִסּוּר אֲכִילָה, הִלְכָּךְ לֹא שַׁיָּךְ לֶאֱסֹר בָּהּ, דְּלָאו מִידֵי דְמֵיכַל הוּא:
כ שֶׁמַּעֲמִידִין כוּ'. לֹא הָיָה מְכַוֵּן כִּי אִם לִדְחוֹתוֹ. דְּהָא אֲפִלּוּ לְרַבִּי מֵאִיר דְּחָיֵשׁ לְמִעוּטָא, לֹא אָסַר אֶלָּא גְבִינוֹת בֵּית אֻנְיָקִי, אֲבָל שְׁאָר מְקוֹמוֹת חָשֵׁיב מִעוּטָא דְמִעוּטָא. תּוֹסָפוֹת:
כא גְּמָרָא, וּמְסַיֵּם בְּמִדְרַשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים [רַבָּה]. וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָיָה קָטָן כוּ', וּכְתִיב (מִשְׁלֵי כז) כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ, כְּבָשִׁים כְּתִיב, בְּשָׁעָה שֶׁהַתַּלְמִידִים קְטַנִּים תְּהֵא מְכַבֵּשׁ לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה. הִגְדִּילוּ וְנַעֲשׂוּ תַלְמִידֵי חֲכָמִים תְּהֵא מְגַלֶּה לָהֶם סִתְרֵי תוֹרָה:
כב וְעוֹר לָאו פִּרְשָׁא הוּא וְאָסוּר. רַשִׁ"י. וּשְׁחִיטָה, לִרְבוּתָא נָקַט:
כג הִשִּׂיאוֹ. לְשׁוֹן מַשִּׂיא עֵצָה. וְאִית דְּגָרְסֵי הִשִּׁיאוֹ. וּנְפָרֵשׁ הִטְעָהוּ לְשׁוֹן הִשִּׁיאַנִי [בְּרֵאשִׁית ג]:
כד דֹּדֶיךָ. לְשׁוֹן זָכָר. דֹּדַיִךְ, לְשׁוֹן נְקֵבָה. וְהָכִי קָאָמְרָה כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, יִשָּׁקֵנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי כָךְ אָמַר לִי טוֹבִים דֹּדַיִךְ מִיַּיִן. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כה דֹּדַיִךְ. מִשּׁוּם דִּבְהָכִי מִתְיַשֵּׁב רֵישֵׁיהּ דִּקְרָא לַנִּסְתָּר, יִשָּׁקֵנִי, וְכֵן פִּיהוּ. וְסֵיפָא דֹּדֶיךָ לְנוֹכֵחַ. אֶלָּא דְהָכִי קָאָמַר יִשָּׁקֵנִי כוּ' כִּי כָךְ אָמַר לִי כִּי טוֹבִים כוּ'. שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבִּי מֵאִיר בַּאךְ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה:
כו וְהַיְנוּ דְשַׁיְלֵיהּ לְהַאי קְרָא, כְּלוֹמַר, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים טוֹבִים תַּקָּנוֹת כוּ' וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים הַטְּעָמִים, כִּי טַעְמָם וְנִמּוּקָם עִמָּהֶם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כז חֲבֵרוֹ כוּ'. שֶׁהוּא לְשׁוֹן זָכָר, וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הִיא דְקָאָמְרָה לִפְנֵי שְׁכִינָה לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים וְגוֹ'. עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ, לֹא שַׁיָּךְ לְמֵימַר לִנְקֵבָה. רַשִׁ"י: