עיקר תוספות יום טוב על משנה סנהדרין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק יא · משנה ו
כג בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה. שֶׁנֶּאֱמַר וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים. גְּמָרָא:
כד מַקְדִּימִין. כְּלוֹמַר אֵין לָהֶם לְצַפּוֹת מִיתָה אַחֶרֶת, אֶלָּא מַשְׁכִּימִין לְאוֹתָהּ שֶׁנִּגְמַר לָהּ דִּינוֹ שֶׁל נִדּוֹן. רַשִׁ"י. וְהַתּוֹסָפוֹת פֵּרְשׁוּ דִּלְהָכִי קָאָמַר מַקְדִּימִין, כְּלוֹמַר וַדַּאי אַתָּה צָרִיךְ לַהֲמִיתָם בַּמִּיתָה שֶׁרָצוּ לַהֲמִיתוֹ, אֲבָל וַדַּאי אִם אֵינְךָ יָכוֹל, אֲפִלּוּ הָכִי נַמִּי נְמִיתֵם בְּכָל מִיתָה שֶׁנּוּכַל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כה וּבוֹעֲלָהּ. נִרְאֶה דְּהָכִי קָאָמַר, חוּץ מִשֶּׁכְּשֶׁהוּזַמּוּ לְבַת כֹּהֵן עִם בּוֹעֲלָהּ, שֶׁגַּם בּוֹעֲלָהּ נִדּוֹן, דְּמִתְקַיֵּם בְּהוּ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו. אֲבָל כְּשֶׁלֹּא זָמְמוּ לְאָחִיו, כְּגוֹן שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ אוֹ לֹא הִתְרוּ בוֹ כוּ', דְּהַשְׁתָּא אֵין לָנוּ לְהַקִּישָׁם לוֹ, דְּאִין הָכִי נַמִּי דְּמַקְדִּימִין אוֹתָם לַדִּין שֶׁלָּהּ. וְזֶה נִרְאֶה בִּלְשׁוֹן רַשִׁ"י וְהָרַמְבַּ"ם. אֶלָּא שֶׁהַתּוֹסָפוֹת הוֹכִיחוּ דְּאַף עַל פִּי שֶׁאֵין דִּין בַּבּוֹעֵל, נִדּוֹנִים בְּחֶנֶק. וּלְדִבְרֵיהֶם צָרִיךְ לוֹמַר דְּתַנָּא מִסְּרַךְ סְרִיךְ בְּלִישְׁנָא דְרֵישׁ פִּרְקִין, וְנָקַט וּבוֹעֲלָהּ אַף עַל גַּב דְּלֹא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ הָכָא:
סוף הספר