עיקר תוספות יום טוב על משנה סנהדרין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק יא · משנה ד
טז אֵין מְמִיתִין כוּ'. אֲבָל דָּנִין אוֹתוֹ בְּבֵית דִּין שֶׁבְּעִירוֹ. גְּמָרָא. וְעַיֵּן פֶּרֶק קַמָּא מִשְׁנָה ה':
יז רַשִׁ"י. וְצָרִיךְ לְפָרֵשׁ אֶלָּא מַעֲלִין כוּ' כְּשֶׁהַבֵּית דִּין חוֹזֵר. וְהַתּוֹסָפוֹת הִקְשׁוּ וְהֶעֱלוּ דְּדַוְקָא כְשֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ קֹדֶם שֶׁגָּלְתָה, דִּלְאַחַר שֶׁגָּלְתָה בָּטְלָה דִינֵי נְפָשׁוֹת. וְלִי נִרְאֶה דְּאֶלָּא מַעֲלִין אֵינוֹ חוֹזֵר אֶלָּא עַל בֵּית דִּין שֶׁבְּעִירוֹ:
יח דְּתַנְיָא, אֶל הַמָּקוֹם, מְלַמֵּד שֶׁהַמָּקוֹם גּוֹרֵם:
יט רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כוּ'. בַּגְּמָרָא, אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, וְכִי נֶאֱמַר יִרְאוּ וְיִירָאוּ. וַהֲלֹא לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא יִשְׁמְעוּ וְיִירָאוּ, לָמָּה מְעַנִּין וְכוּ':