עיקר תוספות יום טוב על משנה סנהדרין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ט · משנה א
א הָרוֹצֵחַ כוּ'. יָלְפִינַן לְהוּ בַגְּמָרָא דִּבְסַיִף. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ב וְכָבַשׁ כוּ' חַיָּב. דְּאָמַר קְרָא [בְּמִדְבָּר לה] אוֹ בְאֵיבָה, לְרַבּוֹת אֶת הַמְצַמְצֵם, הַיְנוּ כוֹבֵשׁ שֶׁצִּמְצְמוֹ שָׁם שֶׁלֹּא יָקוּם. גְּמָרָא. וּמִלַּת כָּבַשׁ עִבְרִית, כְּמוֹ [שְׁמוּאֵל ב ח] הַגּוֹיִם אֲשֶׁר כִּבֵּשׁ:
ג אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁסּוֹפוֹ לְהָקִיא, מִיהוּ לָאו מִכֹּחוֹ מָיֵית. רַשִׁ"י:
ד בְּאֶבֶן כוּ'. הָכָא דִפְלִיגֵי בְּאִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ כוּ' דִּכְתִיב בְּפָרָשַׁת מִשְׁפָּטִים, וּבְאוֹתָהּ פָּרָשָׁה כְתִיב בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף. וְרֵישָׁא נָסֵיב אֶבֶן אוֹ בַרְזֶל, כְּדִכְתִיב בְּפָרָשַׁת רוֹצֵחַ בְּפָרָשַׁת מַסְעֵי: