עיקר תוספות יום טוב על משנה סנהדרין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ז · משנה י
מז דְּמִיתָה כְּתִיבָא בֵיהּ, וּסְתָם מִיתָה אֵינָהּ אֶלָּא חֶנֶק. גְּמָרָא:
מח דְּגָמְרִינַן הַדָּחָה הַדָּחָה מִנָּבִיא, וְלֹא גָמְרִינַן הַדָּחָה הַדָּחָה מִמֵּסִית, דְּדָנִין מֵסִית רַבִּים מִמֵּסִית רַבִּים, וְאֵין דָּנִין מֵסִית רַבִּים מִמֵּסִית יָחִיד. וְכִי תֵימָא דָּנִין הֶדְיוֹט מֵהֶדְיוֹט וְאֵין דָּנִין הֶדְיוֹט מִנָּבִיא, כֵּיוָן שֶׁהִדִּיחַ אֵין לְךָ הֶדְיוֹט גָּדוֹל מִזֶּה. גְּמָרָא:
מט כָּל כוּ'. כְּלוֹמַר שֶׁכָּל חַיָּבֵי מִיתוֹת צְרִיכִין הַתְרָאָה. רַשִׁ"י. וְחוּץ מִזּוֹ, כְּלוֹמַר חוּץ מִמִּיתָה זוֹ. וְהָרַמְבַּ"ם הֶעְתִּיק חוּץ מִזֶּה:
נ דִּמְתַרְגְּמִינַן וְאָרַב לוֹ, וּכְמַן לֵיהּ. רַשִׁ"י:
נא לִשְׁנַיִם. יַחַד, הֵן עַצְמָן נַעֲשׂוּ עֵדִים, וְאֵין צָרִיךְ לְהַתְרוֹת בּוֹ כִּשְׁאָר חַיָּבֵי מִיתוֹת, אֶלָּא מְבִיאִים אוֹתוֹ לְבֵית דִּין, כְּדִכְתִיב וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו. רַשִׁ"י:
נב הוּא אוֹמֵר. הַנִּסָּת צָרִיךְ לַהֲשִׁיבוֹ יֵשׁ לִי חֲבֵרִים כוּ'. רַשִׁ"י:
נג עֵדִים. וְלֹא סַגִּי בְּחַד וְאוֹתוֹ שֶׁאוֹמֵר לוֹ, כֵּיוָן שֶׁמְּקִלִּין בְּהַכְמָנָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר מִיתוֹת בֵּית דִּין. וּמִשּׁוּם הָכִי נַמִּי בְּיָחִיד צָרִיךְ לוֹמַר לוֹ הֵיאַךְ נַנִּיחַ כוּ':
נד דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹמֵר אֶעֱבֹד אֲנִי בִתְחִלָּה וְאַתָּה אַחֲרַי. כֶּסֶף מִשְׁנֶה. וּתְמֵהַנִי, דְּבַגְּמָרָא מוּכָח דִּבְנִסָּת הָאוֹמֵר מַיְרֵי, וּכְלוֹמַר שֶׁנִּתְרַצָּה לוֹ, חַיָּב אַף הַנִּסָּת וַאֲפִלּוּ לֹא עָבַד, וְלֹא דָמֵי לְנִסָּת מֵעַצְמוֹ דְּצָרִיךְ שֶׁיַּעֲבֹד. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
נה אֵלֵךְ כוּ'. שֶׁמְּחֻסַּר הֲלִיכָה. אַף עַל גַּב דְּאִיכָּא לְמֵימַר אַדְּהָכִי הֲדַר בֵּיהּ. רַשִׁ"י:
נו נֵלֵךְ. אַף עַל פִּי שֶׁכָּלַל עַצְמוֹ עִם אֲחֵרִים, דְּאִיכָּא לְמֵימַר הָנֵי אֲחֵרִים לֹא אָזְלֵי וְאִיהוּ נַמִּי לֹא לֵיזוּל. רַשִׁ"י:
נז וְטַעֲמָא דְבִסְקִילָה, דְּגָמְרִינַן הַדָּחָה הַדָּחָה מִמֵּסִית. וְאַל תַּקְשֶׁה דְּלִגְמַר מִנָּבִיא, דְּהַךְ סֵיפָא רַבָּנָן דִּסְבִירָא לְהוּ דְּנָבִיא נַמִּי בִסְקִילָה, וְרֵישָׁא (דְּמַדִּיחַ עִיר וְנָבִיא) בְחֶנֶק, רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, כִּדְאִיתָא בַגְּמָרָא: