עיקר תוספות יום טוב על משנה סנהדרין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ז · משנה ב
ג אַרְכֻּבּוֹתָיו. לְשׁוֹן וְאַרְכֻבָּתֵהּ דָּא לְדָא נָקְשָׁן [דַּנִיֵּאל ה], וְהוּא הַפֶּרֶק הָאֶמְצָעִי שֶׁבֵּין הָרֶגֶל וְהַיָּרֵךְ:
ד לְשׁוֹן רַשִׁ"י. מִפְּנֵי שֶׁהָרַכָּה אֵינָהּ חוֹנֶקֶת לִפְתֹּחַ פִּיו וְהַקָּשָׁה מְחַבֶּלֶת אֶת גְּרוֹנוֹ וּמְנַוַּלְתּוֹ, וּלְפִיכָךְ קָשָׁה מִבִּפְנִים. וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטַעֵר בְּשָׂרוֹ בַּלֶּבֶד (מִלְּשׁוֹן לְבָדִין) הַקָּשֶׁה בִּשְׁעַת חֶנְקוֹ:
ה זֶה כוּ'. הַיְנוּ שְׁנֵי עֵדָיו. הָרַמְבַּ"ם:
ו וְאַף. לִישָׁנָא בְעָלְמָא הוּא, כְּלוֹמַר אִם יַחַנְקוּהוּ אַף הוּא יָמוּת בְּיָדָם וְאֵין זוֹ שְׂרֵפָה. רַשִׁ"י:
ז בִּצְבָת. תַּרְגּוּם וּמַלְקָחֶיהָ, וּצְבָתָהָא: