עיקר תוספות יום טוב על משנה סנהדרין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ה · משנה ה
כד מִזְדַּוְּגִים. בְּיוֹם רִאשׁוֹן לְאַחַר שֶׁהֶעֱבִירוּהוּ (הֵן) לָדוּן מִמְּקוֹם הַיְשִׁיבָה, מִזְדַּוְּגִים בְּבָתֵּיהֶן אוֹ בַשּׁוּק וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר. רַשִׁ"י:
כה הַלַּיְלָה. אִישׁ אִישׁ לְעַצְמוֹ. רַשִׁ"י. אוֹ עִם זוּג שֶׁלּוֹ. הָרַמְבַּ"ם:
כו הַמְזַכֶּה. אֶתְמוֹל, אוֹמֵר אֲנִי הוּא הַמְזַכֶּה אֶתְמוֹל וַעֲדַיִן מְזַכֶּה אֲנִי, עַל כָּרְחוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. וְהַמְחַיֵּב אוֹמֵר אִם לֹא מָצָא הַלַּיְלָה זְכוּת, אֲנִי הַמְחַיֵּב וּמְחַיֵּב אֲנִי בִמְקוֹמִי. רַשִׁ"י:
כז אֵינוֹ יָכוֹל כוּ'. בַּהַשְׁכָּמָה שֶׁנּוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר. אֲבָל בִּשְׁעַת גְּמַר דִּין יָכוֹל לַחֲזֹר:
כח טָעוּ כוּ'. וְלֹא יָדוּעַ מִי הֵם שֶׁחִיְּבוּ אוֹ זִכּוּ מִטַּעַם אֶחָד, שֶׁאֵין נֶחֱשָׁבִין אֶלָּא כְאֶחָד. הָרַמְבַּ"ם:
כט וְהָא דְמַשְׁמַע דְּמַתְנִיתִין רְבוּתָא קָא מַשְׁמַע לָן בְּהָא כִּדְקָתָנֵי וַאֲפִלּוּ כוּ' וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ. יֵשׁ לוֹמַר דִּלְפִי שֶׁאַף אִם אָמַר חַיָּב לֹא מְחַיְּבִין כֵּיוָן שֶׁאֵין הָרֹב הָיָה אֶלָּא בְאֶחָד, וְאִם כֵּן נַחְשְׁבֵהוּ כְּאִלּוּ הָיָה מִן הַמְזַכִּין שֶׁמַּטִּין לִזְכוּת עַל פִּי אֶחָד, קָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא:
ל דַּהֲווּ לְהוּ שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה מְחַיְּבִים. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
לא עַד שֶׁיִּרְאֶה כוּ'. לֹא רָאוּ מַאי, פּוֹטְרִין אוֹתוֹ. וּפָרֵיךְ וְלִפְטְרֵיהּ מֵעִקָּרָא מִשֶּׁהוֹסִיפוּ עַד שִׁבְעִים וְאֶחָד וְנֶחְלְקוּ, לָמָּה מְאַחֲרִין הַדָּבָר לָדוּן אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ, מִי אִית לָן לְאַהְדּוֹרֵי בָתַר חוֹבָה. וּמְשָׁנֵי כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מִבֵּית דִּין מְעֻרְבָּבִין. גְּנַאי לְבֵית דִּין שֶׁיֵּצְאוּ בְמַחֲלֹקֶת וְאֵין יוֹדְעִין לִגְמֹר אֶת הַדִּין. גְּמָרָא וְרַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: