עיקר תוספות יום טוב על משנה סנהדרין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה א
א הָרַמְבַּ"ם בְּפֵרוּשׁוֹ. אֲבָל בְּחִבּוּרוֹ כָתַב אֵין עֵדֵי מָמוֹן צְרִיכִין דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה. וְכֵן הוּא בַגְּמָרָא:
ב מַה בֵּין כוּ'. אַף עַל גַּב דְּשָׁוִין בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה מִדִּכְתִיב מִשְׁפַּט אֶחָד כוּ', לְעִנְיַן מִלֵּי דְתָלְיָא בִּזְכוּת וְחוֹבָה אֵין לְהַשְׁווֹתָם, דְּלֹא שַׁיָּךְ בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת. תּוֹסָפוֹת:
ג לִזְכוּת. שֶׁנֶּאֱמַר [בְּמִדְבָּר ה] אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ כוּ' הִנָּקִי, דִּתְחִלַּת הַתְּנַאי לִזְכוּת. וְכֵן אוֹמְרִים לְכָל הַנִּדּוֹן, אִם לֹא עָבַרְתָּ אַל תִּירָא. גְּמָרָא:
ד שְׁנַיִם כוּ'. כִּדְיָלְפִינַן בְּמַתְנִיתִין בְּסוֹף פֶּרֶק קַמָּא לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת [בְּמִדְבָּר ה] כוּ', וְלֵיכָּא לְאוֹקְמַהּ בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, כִּדְאָמַר לְקַמָּן לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ, אֲבָל אַתָּה מַטֶּה מִשְׁפַּט שׁוֹר הַנִּסְקָל, וְכָל שֶׁכֵּן שְׁאָר דִּינֵי מָמוֹנוֹת. רַשִׁ"י:
ה לִזְכוּת כוּ'. בַּגְּמָרָא יָלְפִינַן לֵיהּ מִקְּרָא:
ו הַיּוֹשְׁבִין לִפְנֵי הַדַּיָּנִין וְלֹא נִתְמַנּוּ בֵית דִּין עַל כָּךְ. רַשִׁ"י:
ז אֵין יָכוֹל כוּ'. סְבָרָא הִיא, דְּבָעִינַן וְהִצִּילוּ. וּבַגְּמָרָא מוֹקִים לַהּ בִּשְׁעַת מַשָּׂא וּמַתָּן הוּא דְלֹא יַחֲזֹר, דְּמִתּוֹךְ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר לוֹ שֶׁלֹּא לַחֲזֹר הוּא מְחַזֵּר אַחֲרֵי רְאָיוֹת לְהַעֲמִיד דְּבָרָיו וְשֶׁמָּא יִמְצָא רְאָיוֹת נְכוֹנוֹת. אֲבָל בִּשְׁעַת גְּמַר דִּין שֶׁכְּבָר חָזַר עַל כָּל צְדָדִין וְנִרְאֶה לוֹ שֶׁאֵין דְּבָרָיו נְכוֹנִים, חוֹזֵר וּמְלַמֵּד חוֹבָה. רַשִׁ"י:
ח פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, מִשְׁפַּט נַחֲלוֹת, דְּהַיְנוּ דִינֵי מָמוֹנוֹת, בַּיּוֹם:
ט דִּכְתִיב וְשָׁפְטוּ, וְעִקַּר מִשְׁפָּט הַיְנוּ גְּמַר דִּין. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
י בַּיּוֹם. וּתְחִלַּת דִּין בַּלַּיְלָה אֲפִלּוּ בְדִיעֲבַד אֵינוֹ דִין. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יא בַּלַּיְלָה. אִם רָצוּ. רַשִׁ"י:
יב הָכִי קָאָמַר, שֶׁאִם יִרְאוּהוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת לְחוֹבָה בָּעוּ לְמֶעֱבַד הֲלָנָה וְנִמְצָא גְמַר דִּינוֹ בְּשַׁבָּת, וְיִצְטָרְכוּ לְהַשְׁהוֹתוֹ מִלַּהֲמִיתוֹ עַד אַחַר שַׁבָּת, דְּבוֹ בַיּוֹם אִי אֶפְשָׁר וְכוּ'. וְהַשְּׁהִיָּה מִלַּהֲמִיתוֹ אַחַר שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ הוּא עִנּוּי הַדִּין. גְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יג וַדַּאי לְגוּפֵיהּ אִצְטְרִיךְ, אִי לְחַלֵּק אִי לְלָאו, אֶלָּא מוֹשָׁבוֹת קָשֶׁה לֵיהּ, דְּמִכְּדֵי חוֹבַת הַגּוּף הוּא כוּ'. אֶלָּא מַה לְּהַלָּן מַאי מוֹשָׁבוֹת בֵּית דִּין, אַף מוֹשָׁבוֹת הָאָמוּר כָּאן בֵּית דִּין. גְּמָרָא: