עיקר תוספות יום טוב על משנה סנהדרין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ג · משנה ז
מח אַחַר קַבָּלַת עֵדוּת. דְּבִשְׁעַת קַבָּלַת עֵדוּת וַדַּאי בַּעֲלֵי דִין הָתָם קַיְמֵי. נִמּוּקֵי יוֹסֵף. וְהָרַ"ב נָקַט מִלְּתָא דִפְסִיקָא, דְּלִפְעָמִים אֵין כָּאן עֵדִים כְּלָל:
מט כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַדַּיָּנִים אֲהוּבִים אֵצֶל בְּנֵי אָדָם. הָרַמְבַּ"ם:
נ הַגָּדוֹל כוּ'. לַחֲלֹק לוֹ כָבוֹד. שֶׁכֵּן מִדַּת חֲכָמִים שֶׁאֵינָם מְדַבְּרִים בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ, כִּדְאִיתָא בְאָבוֹת [פ"ה מ"ז]. וּמַה שֶּׁכָּתַב הַסְּמַ"ע סִימָן י"ט, לֹא נִרְאֶה לִי:
נא וְאוֹמֵר כוּ'. יֵשׁ לוֹמַר דְּאִי מִלֹּא תֵלֵךְ רָכִיל הֲוָה אֲמֵינָא דְּדַוְקָא כְשֶׁהוֹלֵךְ לְרַגֵּל וּלְגָרוֹת מָדוֹן הוּא דְאָסוּר, אֲבָל לְזַכּוֹת אֶת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִשְׂנָאֵהוּ הַלָּה לֹא אָסַר קְרָא, תָּא שְׁמַע הוֹלֵךְ כוּ' שְׁמַע מִנַּהּ הַמְגַלֶּה סוֹד מִקְּרֵי הוֹלֵךְ רָכִיל אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה לְגָרוֹת מָדוֹן. וְיֵשׁ סְפָרִים דְּלֹא גָרְסֵי אֶלָּא הוֹלֵךְ רָכִיל. וְכֵן מַשְׁמַע בַּגְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: