עיקר תוספות יום טוב על משנה סוכה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ה · משנה ז
כז שָׁווֹת. בַּגְּמָרָא יָלֵיף לַהּ מִקְּרָא דִּוְשֵׁרֵת כוּ' [דְּבָרִים יח]:
כח וְהוּא הַדִּין לַעֲבוֹדָתָן. וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם, מַה שֶּׁרָאוּי לֶאֱכֹל מֵהֶן אוֹכְלִין אוֹתוֹ בְּשָׁוֶה, וְהָרָאוּי לִשְׂרֵפָה מַקְרִיבִין אוֹתוֹ בְּשֻׁתָּפוּת:
כט לֶחֶם הַפָּנִים. שֶׁנֶּאֱמַר [דְּבָרִים יח] חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ כוּ', כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּחִלּוּק הוּא דִּמְרַבִּינַן, אֲבָל סִלּוּקוֹ וְסִדּוּרוֹ וְהַקְטָרַת הַבָּזִיכִים לַמִּשְׁמָר הַקָּבוּעַ מִדִּמְרַבִּינַן לֵיהּ מִיֹּאכֵלוּ, מַשְׁמַע לַאֲכִילָה רַבְּיֵיהּ רַחְמָנָא וְלֹא לַעֲבוֹדָה:
ל מַצָּה כוּ'. מַצָּה וְאַחַר כָּךְ חָמֵץ, דְּתָדִיר וְשֶׁאֵינוֹ תָּדִיר תָּדִיר קוֹדֵם. גְּמָרָא:
לא תְּמִידִין כוּ'. חוֹבוֹת הַבָּאוֹת בָּרֶגֶל שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הָרֶגֶל אַפְּקִינְהוּ רַחְמָנָא מִוְּשֵׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר [שָׁם] לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת, מַה שֶּׁמָּכְרוּ הָאָבוֹת זֶה לָזֶה אֲנִי בְּשַׁבָּתִי וְאַתָּה בְּשַׁבָּתְךָ. וּבִכְלַל זֶה נְדָרִים וּנְדָבוֹת וְקָרְבְּנוֹת צִבּוּר, דְּאִיתְנְהוּ בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה וַהֲרֵי הֵן לַמִּשְׁמָר הַמְשַׁמֵּשׁ, וְהוּא הַדִּין בַּשָּׁבוּעַ שֶׁחָל בּוֹ הָרֶגֶל לַמִּשְׁמָר הַמְשַׁמֵּשׁ. גְּמָרָא:
לב גְּמָרָא. וּמוּסַף שַׁבָּת לֹא מְפָרְשָׁא מַתְנִיתִין מִידֵי, וְשַׁיֵּר, וְהָוֵי בִּכְלַל דִּשְׁאָר קָרְבְּנוֹת צִבּוּר. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
לג וְהוּא הַדִּין שְׁבִיעִי דְּפֶסַח וְרִאשׁוֹן דְּשָׁבוּעוֹת וְשֵׁנִי דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֶלָּא מִשּׁוּם דִּמְכִילְתִּין בֶּחָג נָקַט לַשְּׁמִינִי דְּחָג:
לד שֶׁיֵּשׁ תּוֹעֶלֶת לַמִּקְדָּשׁ, שֶׁעַל יְדֵי חִלּוּק לֶחֶם הַפָּנִים חֵלֶק כְּחֵלֶק יָבֹאוּ לַמִּקְדָּשׁ, וְאִם יִתְאַחֵר אֶחָד מִבַּעֲלֵי הַמִּשְׁמָר יִמָּצֵא אַחֵר שֶׁיָּבֹא בִּמְקוֹמוֹ. הָרַמְבַּ"ם: