עיקר תוספות יום טוב על משנה סוכה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ה · משנה ד
יב חֲסִידִים כוּ'. וְלֹא הָיוּ עוֹשִׂין אוֹתָן עַמֵּי הָאָרֶץ וְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה, אֶלָּא גְּדוֹלֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת וְסַנְהֶדְרִין וְהַזְּקֵנִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הֵם שֶׁהָיוּ מְרַקְּדִים וּמְסַפְּקִים וּמְנַגְּנִים וּמְשַׂמְּחִין בַּמִּקְדָּשׁ בִּימֵי חַג הַסֻּכּוֹת, אֲבָל כָּל הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים כֻּלָּן בָּאִין לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ. הָרַמְבַּ"ם:
יג לִפְנֵיהֶם. קָאֵי עַל הָרוֹאִים דִּתְנַן בְּרֵישׁ פִּרְקִין מִי שֶׁלֹּא רָאָה בְּשִׂמְחַת כוּ', שְׁמַע מִנֵּיהּ דְּרוֹאִים הָיוּ:
יד פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י כָּל חָסִיד הָוֵי חָסִיד מֵעִקָּרוֹ. וְאָמְרוּ שֶׁלֹּא עָבַרְנוּ עֲבֵרָה בְּיַלְדוּתֵנוּ לְבַיֵּשׁ אֶת זִקְנוּתֵינוּ, וְהַיְנוּ תִּשְׁבָּחוֹת שֶׁמְּשַׁבְּחִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּךְ:
טו הָעֶלְיוֹן. כֵּן נִקְרָא לְפִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵעֶזְרַת נָשִׁים, וְהוּא שַׁעַר נִקָּנוֹר. הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
טז קָרָא הַגֶּבֶר. וְהָיוּ שׁוֹהִין בַּתְּקִיעוֹת וּבַהֲפִיכַת פְּנֵיהֶם כוּ', וְהָיָה מֵאִיר הַיּוֹם קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעוּ לָעֲזָרָה, וְעַד שֶׁיְּקַדְּשׁוּ בִּכְלִי לֹא הֻכְשְׁרוּ לִיפָּסֵל בְּלִינָה. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן עוֹד:
יז עֲשִׂירִית. בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה לְמַעֲלָה עֲשִׂירִית דְּנָחֵית חָמֵשׁ וְקָאֵי אַעֶשֶׂר. אוֹ דִּלְמָא דְּנָחֵית עֶשֶׂר וְקָאֵי אַחָמֵשׁ. תֵּיקוּ:
יח וְהוֹלְכִין. וּמַאֲרִיכִין בָּהֶן עַד שֶׁמַּגִּיעִין כוּ'. רַשִׁ"י:
יט אֲבוֹתֵינוּ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י אֲבוֹתֵינוּ בַּבַּיִת הָרִאשׁוֹן הָיוּ כּוֹפְרִין וְלֹא הָיוּ פְּנֵיהֶן לַבַּיִת אֶלָּא אֲחוֹרֵיהֶם וְגוֹ', פָּסוּק הוּא [יְחֶזְקֵאל ח]:
כ הַשְׁתָּא לֹא הָוֵי כְּמוֹ מוֹדִים מוֹדִים דִּמְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ כוּ' (בְּרָכוֹת פ"ה מ"ג) דְּכֵיוָן דְּאַתְּרֵי מִלֵּי קָא מַדְכַּר לֵיהּ תְּרֵי זִימְנֵי וְלֹא אַחֲדָא מִילְּתָא לֵית לָן בַּהּ. גְּמָרָא: