עיקר תוספות יום טוב על משנה סוכה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ג · משנה ו
ל זֶה לְשׁוֹן הַמַּגִּיד, חֲזָזִית הוּא כְּעֵין גָּרָב הַנַּעֲשֶׂה בָּאֶתְרוֹג כְּדִמְתַרְגֵּם [וַיִּקְרָא כב] אוֹ יַלֶּפֶת אוֹ חֲזָזָן, וּפָסוּל מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ הָדָר:
לא נִסְדַּק. יֵשׁ שֶׁפֵּרְשׁוּ לְאָרְכּוֹ מִשְּׁנֵי צְדָדִין, וּמִיהוּ דַּוְקָא מִלְּמַטָּה, אֲבָל בְּחָטְמוֹ אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא פָּסוּל, וְכִדְאָמְרִינַן בַּגְּמָרָא גַּבֵּי חֲזָזִית כוּ'. וְיֵשׁ מַחְמִירִין לִפְסֹל כָּל שֶׁהוּא סָדוּק מִצַּד אֶחָד עַד חֲלָלוֹ אוֹ אֲפִלּוּ אֵינוֹ מַגִּיעַ לַחֲלָלוֹ, כָּל שֶׁנִּסְדַּק רֹב הַקְּלִפָּה הַחִיצוֹנָה הֶעָבָה. הָרַ"ן:
לב פֵּרוּשׁ לְפֵרוּשׁוֹ, אֲפִלּוּ אֵינוֹ בִּכְאִסָּר, וּבְכָל שֶׁהוּא רְצוֹנוֹ לוֹמַר כְּמוֹת שֶׁהוּא, וְלֹא קָאֵי אַחִסָּרוֹן כְּלָל, דְּהָא מְסַיֵּם דְּסֵיפָא דִּתְנַן כָּשֵׁר מַיְרֵי בְּאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ וְאֵינוֹ רָחָב כְּאִסָּר. וְשִׁעוּר כְּאִסָּר רְצוֹנוֹ לוֹמַר בְּלֹא חִסָּרוֹן, וְקָאָמַר דִּבְאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ וְאֵינוֹ רָחָב כְּאִסָּר הוּא דְּכָשֵׁר, הָא אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָחָב כְּאִסָּר וְאֵין בּוֹ חִסָּרוֹן אֶלָּא שֶׁהוּא מְפֻלָּשׁ פָּסוּל. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב וְעַיֵּן עוֹד:
לג מִעוּטוֹ. דַּוְקָא בְּאֶחָד כָּשֵׁר, אֲבָל כְּשֶׁהֵם שְׁתֵּי חֲזָזוֹת בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת אַף עַל גַּב דְּעַל מִעוּטוֹ הֵן פָּסוּל. הָרַ"ן:
לד עֻקְצוֹ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י זְנָבוֹ, כְּמוֹ בְּעֻקְצֵי תְּאֵנִים [סַנְהֶדְרִין פֶּרֶק ה]:
לה וְטַעֲמָא דְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי דִּינוֹ כִּשְׁאָר הַיָּמִים, מִשּׁוּם דִּבְקִיאִינַן בִּקְבִיעָא דְּיַרְחָא: