עיקר תוספות יום טוב על משנה סוטה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ט · משנה יב
כז וּמִדִּקְדּוּק הַלָּשׁוֹן שֵׁם הָעֶצֶם לֹא יִתְרַבֶּה, וְאִם כֵּן הָאֵיךְ אָמְרוּ צוּפִים. וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ לְדִבְרֵי הָרַ"ב שֶׁהַמָּקוֹם הוּא נִקְרָא צוֹפִים בִּלְשׁוֹן מִקְרָא, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר הָרָמָתַיִם צוֹפִים [שְׁמוּאֵל א א], וְכֵן נִקְרָא בִּימֵי הַתַּנָּאִים, אֶלָּא שֶׁנִּשְׁתַּבֵּשׁ אַחֲרֵי כֵן בְּפִי הֶהָמוֹן וְהָיוּ קוֹרְאִין אוֹתָהּ צוֹפִיאָה. וּלְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, דְּבַשׁ הַבָּא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִקְרָא צוּפִים. מַשְׁמַע שֶׁרְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁהַדְּבַשׁ נִקְרָא צוּפִים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כח לְוַתֵּר מָמוֹנָם לְנוֹי הִדּוּר מִצְוָה וְלִצְדָקָה וּלְהוֹצָאַת שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. רַשִׁ"י:
כט גָּמַר. וְסֵיפֵיהּ כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם. וְאַף עַל גַּב דְּדָוִד אֲמָרוֹ, מָצִינוּ לוֹ כַּמָּה מִזְמוֹרִים שֶׁאֲמָרָן עַל הֶעָתִיד: