עיקר תוספות יום טוב על משנה סוטה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ט · משנה ה
ח וְאֵין הַמּוּם כוּ'. דְּמַהוּ דְּתֵימָא נֵילַף מִקַּל וָחֹמֶר וּמַה פָּרָה כוּ', קָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא, דְּשָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם, בָּהּ מוּם פּוֹסֵל וְאֵין מוּם פּוֹסֵל בָּעֶגְלָה. כָּךְ לָמַדְתִּי מֵהַגְּמָרָא:
ט קָשֶׁה. פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ"ם חָזָק הַהַמְשָׁכָה. וְכֵן כָּתַב בְּחִבּוּרוֹ, נַחַל שֶׁשּׁוֹטֵף בְּחָזְקָה, וְזֶהוּ אֵיתָן הָאָמוּר בַּתּוֹרָה. אֲבָל רַשִׁ"י מְפָרֵשׁ נַחַל אֵיתָן קָשֶׁה, שֶׁלֹּא נֶעֱבַד. לִדְבָרָיו נַחַל הָאָמוּר כָּאן אֵינוֹ שֶׁל מַיִם אֶלָּא עֵמֶק. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
י וּקְצָת קָשֶׁה, דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר וְאִם אֵינוֹ אֵיתָן כָּשֵׁר, שֶׁזֶּה לָשׁוֹן דִּיעֲבַד וְלָשׁוֹן קָצָר כוּ'. וְהָרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ עִנְיָן אֵיתָן גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר גּוֹי אֵיתָן הוּא [יִרְמְיָה ה], וְאוֹמֵר אִם הָיָה חָזָק הַהַמְשָׁכָה וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא הָיָה גְּדוֹל הַשִּׁעוּר כָּשֵׁר. בָּא לוֹמַר שֶׁאֵיתָן יֵשׁ בּוֹ שְׁנֵי פֵּרוּשִׁים, גָּדוֹל וְחָזָק, וְשֶׁאָמַר הַתַּנָּא דִּקְפֵדַת הַכָּתוּב עַל הַחֹזֶק וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ גָּדוֹל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יא דְּגָמַר עֲרִיפָה עֲרִיפָה מֵחַטַּאת הָעוֹף. גְּמָרָא: