עיקר תוספות יום טוב על משנה סוטה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ז · משנה א
א דְּאִי לָאו קְרָא הֲוָה אֲמִינָא נֵילַף בְּקַל וָחֹמֶר מִיְבָמָה דְּבִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. רַשִׁ"י:
ב וְרַשִׁ"י כָּתַב דְּהָכִי גָּרְסִינַן, וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁהִיא שׁוֹמַעַת, אֶל הָאִשָּׁה מַשְׁמַע דְּבָרִים הַנִּכְנָסִין בְּלִבָּהּ, שֶׁתְּהֵא מַכֶּרֶת בַּלָּשׁוֹן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ג וְיָלֵיף אֲמִירָה מִסּוֹטָה. גְּמָרָא. וְאָתֵי שַׁפִּיר לְגִרְסַת רַשִׁ"י, דְּאִם לֹא כֵן מַאי אוּלְמֵיהּ דְּהַאי מֵהַאי:
ד וְאִצְטְרִיךְ לַאֲפוֹקֵי מֵרַבִּי דְּאָמַר בַּגְּמָרָא וְהָיוּ כִּכְתָבָם כוּ'. גְּמָרָא:
ה וּתְפִלָּה. גְּמָרָא, רַחֲמֵי הוּא, כָּל דְּבָעֵי מְצַלֵּי. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י דְּהָא רַחֲמֵי נִינְהוּ, וְהַהוּא לִישָׁנָא דְּיָדַע לְכַוֵּן לְצַלֵּי:
ו דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל הַשּׁוֹאֵל צְרָכָיו בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי אֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִזְקָקִין לוֹ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י יָחִיד צָרִיךְ שֶׁיְּסַיְּעוּהוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, צִבּוּר לֹא צְרִיכִי לְהוּ, דִּכְתִיב הֵן אֵל כַּבִּיר לֹא יִמְאַס [אִיּוֹב לו], אֵינוֹ מוֹאֵס בִּתְפִלָּתָן שֶׁל רַבִּים. וּמַשְׁמַע לְהָרַ"ב דְּכָל שֶׁכֵּן שְׁאָר לְשׁוֹנוֹת דְּלֹא, דְּהָא אֲרַמִּי קָרוֹב לִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הוּא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב דִּלְגִרְסָא שֶׁלָּנוּ צָרִיךְ לוֹמַר דְּתָנֵי וְשִׁיֵּר (אַף עַל פִּי שֶׁתָּנֵי אֵלּוּ) הַלֵּל וְקִדּוּשׁ וּבִרְכַּת הַפֵּרוֹת וְהַמִּצְוֹת:
ז וְלֹא יָלְפִינַן מִבִּרְכוֹת הַר גְּרִזִּים כִּדְיָלְפִינַן מִנֵּיהּ בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, לְהָכִי כְּתִיב וּבֵרַכְתָּ אֶת ה', כְּלוֹמַר מֵאַחַר שֶׁהַבְּרָכָה וְהַשֶּׁבַח כְּלַפֵּי הַשְּׁכִינָה תּוּכַל לְבָרֵךְ בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁתִּרְצֶה, וּמִסְתָמָא בְּלָשׁוֹן שֶׁאַתָּה מַכִּיר שֶׁתִּתֵּן שֶׁבַח לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּלֵב שָׁלֵם לַהֲנָאָתְךָ:
ח מִדְּלֹא כְּתִיב וְהִשְׁבִּיעוֹ בְּאָלָה. וְאִי לָאו קְרָא הֲוָה אֲמִינָא נֵילַף קוֹל קוֹל מִמֹּשֶׁה כְּדִלְקַמָּן מִשְׁנָה ג'. תּוֹסָפוֹת:
ט אַגַּב דְּיָלְפִינַן בִּשְׁבוּעוֹת גְּזֵרָה שָׁוָה זוֹ לְעִנְיָן אַחֵר נָקַט לָהּ נַמִּי הָכָא. דִּמְהֵיכִי תֵּיתֵי דְּנִבְעֵי בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. תּוֹסָפוֹת: