עיקר תוספות יום טוב על משנה סוטה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק א · משנה ה
טו וְיוֹצֵאת. וְאֵינָהּ נֶהֱרֶגֶת, שֶׁלֹּא הִתְרוּ בָּהּ עֵדִים בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה:
טז דְּאִי לָאו הָכִי מַאי מַעֲלִין, הָא הָתָם קָיְמָא לִפְנֵי הַסַּנְהֶדְרִין שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית שֶׁבָּעֲזָרָה. גְּמָרָא. וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר מוֹרִידִין וּמַעֲלִין וּמוֹרִידִין:
יז הַמִּזְרָח. שַׁעַר הַחִיצוֹן שֶׁבּוֹ נִכְנָסִין לְהַר הַבַּיִת. לְשַׁעַר נִקָּנוֹר, וּמִשָּׁם לְשַׁעַר נִקָּנוֹר הוּא שַׁעַר הָעֶלְיוֹן שֶׁבֵּין עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים. רַשִׁ"י:
יח שֶׁשָּׁם כוּ'. וּבְמִשְׁנָה ג' פֶּרֶק ו' דִשְׁקָלִים פֵּרֵשׁ הָרַ"ב שַׁעַר הַנָּשִׁים לַעֲמֹד עַל קָרְבָּנָן, הַיְנוּ בְּנִדָּר וְנִדָּב אוֹ שְׁאָר חוֹבוֹת שֶׁאֵינָן מְחֻסְּרֵי כַפָּרָה:
יט מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשַּׁת עֲזָרָה עֹבִי חָלָל אוֹתוֹ שַׁעַר, מִפְּנֵי הַמְּצֹרָעִין שֶׁמַּכְנִיסִין יְדֵיהֶן לַבְּהוֹנוֹת לִתֵּן מִדַּם הָאָשָׁם עַל בֹּהֶן יָדָן, וּמְחֻסָּר כִּפּוּרִים שֶׁנִּכְנַס לָעֲזָרָה בְּכָרֵת, לְפִיכָךְ לֹא קִדְּשׁוּם, שֶׁיּוּכַל לַעֲמֹד בַּחֲלַל הַשַּׁעַר כוּ'. שֶׁאִם הָיָה כֹּהֵן מוֹצִיא אֶת דַּם הָאָשָׁם חוּץ לָעֲזָרָה הֲרֵי הוּא נִפְסַל בְּיוֹצֵא., לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהַכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ חֲלַל הָעֲזָרָה, וּבִיאַת מִקְצָת שָׁרֵי רַחֲמָנָא. רַשִׁ"י:
כ לֹא הָיָה כוּ'. אַף עַל גַּב דִּגְזֵרַת הַכָּתוּב הוּא, שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה לָאו מִעֲקַר הוּא. תּוֹסָפוֹת:
כא עַל שֵׁם שֶׁהָיוּ מְצוּיִין שָׁם בָּעֲזָרָה יוֹתֵר מִשְּׁאָר הָעָם. רַשִׁ"י. וְאִם הָיוּ פּוֹרְסִין סָדִין בֵּינָהּ לְבֵין הָאֲנָשִׁים לֹא הָיָה נִוּוּל כָּל כָּךְ בִּפְנֵי הַנָּשִׁים כְּמוֹ בָּאֲנָשִׁים, שֶׁאֵין אִשָּׁה בּוֹשָׁה מִפְּנֵי חַבְרוֹתֶיהָ, וְלֹא יִוָּסְרוּ. תּוֹסָפוֹת: