עיקר תוספות יום טוב על משנה נדרים· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק יא · משנה יב
מא גְּמָרָא. דִּיכוֹלָה לְמֵימַר אָנָּא הָא חֲזִינָא, גַּבְרָא הוּא דְּנִסְתַּחְפָה שָׂדֵהוּ, כְּלוֹמַר קְדֻשַּׁת כְּהֻנָּתוֹ גָּרְמָה לוֹ, דְּהָא אֹנֶס בְּיִשְׂרָאֵל מִשְׁרֵי שָׁרֵי, הִלְכָּךְ מַזָּלוֹ גָּרַם וְיֵשׁ לָהּ כְּתֻבָּה:
מב עֵץ שֶׁתִּשָּׁעֵן עָלָיו לְעֵת זִקְנָתָהּ וְאִם תָּמוּת יִקְבְּרֶנָּה. רַשִׁ"י:
מג וּבַעַל בִּכְלָל. וְאַף עַל גַּב דִּבְמִשְׁנָה ג' לֹא הָוֵי בִּכְלַל כָּל הַבְּרִיּוֹת, הָכָא מוֹכְחָא מִלְּתָא, דְּהָא מִכַּוְּנָה לֶאֱסֹר הַמֻּתָּר, וּלְכָל יִשְׂרָאֵל הָא קָיְימָא בְּאִסּוּר אֵשֶׁת אִישׁ. גְּמָרָא:
מד בְּאַחֵר. דְּשֶׁמָּא תֵּלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין בָּהּ וּבְנִדְרָהּ וְתִנָּשֵׂא. הָרַ"ן:
מה תָּבִיא רְאָיָה כוּ'. אִיכָּא לְמֵידַק, כֵּיוָן דְּמִדִּינָא מִתַּסְרָא אַבַּעֲלָהּ כְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה, אִסּוּר שֶׁבָּהּ לְהֵיכָן הָלַךְ, וְכִי תֵּימָא דְּכָל דִּמְקַדֵּשׁ אַדַּעְתָּא דְּרַבָּנָן מְקַדֵּשׁ וְכִי אָמְרָה טְמֵאָה אֲנִי אַפְקְעִינְהוּ רַבָּנָן כוּ', דְּהָתִינַח כְּשֶׁאוֹמֶרֶת לְכָשֵׁר נִבְעַלְתִּי, אֲבָל כְּשֶׁנִּבְעֶלֶת לְפָסוּל שֶׁנַּעֲשֵׂית חֲלָלָה אַכַּתִּי אֲסוּרָה לְבַעֲלָהּ, וּמַתְנִיתִין סְתָמָא קָתָנֵי. וְתֵרְצוּ דְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה לָאו דִּינָא קָתָנֵי, דְּמִדִּינָא וַדַּאי אֵין הָאִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר טְמֵאָה אֲנִי לְךָ לְהַפְקִיעַ עַצְמָהּ מִבַּעֲלָהּ שֶׁהִיא מְשֻׁעְבֶּדֶת לוֹ, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּהָא מִלְּתָא דִּטְמֵאָה אֲנִי לְךָ כְּסִיפָא לַהּ תַּקִּינוּ בְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה לְהֵימְנוּהַ, דְּאִי לָאו דְּקוּשְׁטָא קָאָמְרָה לֹא הֲוַת מְזַלְזְלָא נַפְשַׁהּ לְמֵימַר הָכִי, וּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה אוֹקְמוּהַ אַדִּינָא. הָרַ"ן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
מו וּתְהֵא נְטוּלָה כוּ'. בְּפֶרֶק ג' דִּכְרֵתוֹת מְפֹרָשׁ כַּמָּה גַּוְנֵי דְּאִסּוּר חָל עַל אִסּוּר, וּמִנַּיְהוּ אִסּוּר מוֹסִיף, וְהָכִי נַמִּי דִּכְוָתֵהּ, דְּאַף עַל גַּב דִּכְבָר הִיא אֲסוּרָה לְעָלְמָא בְּאִסּוּר אֵשֶׁת אִישׁ, מִגּוֹ דְּאִתּוֹסַף בְּנִדְרָהּ אִסּוּר עַל בַּעֲלָהּ, חָל נַמִּי עַל הָאֲחֵרִים, וּבְאִסּוּר מוֹסִיף אַף רַבִּי יוֹסֵי מוֹדֶה:
סוף הספר