עיקר תוספות יום טוב על משנה נדרים· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ט · משנה ד
ח וְעוֹד אָמַר רַבִּי מֵאִיר. קֻלָּא אַחֶרֶת. תּוֹסָפוֹת. וְלַגִּרְסָא דִּלְעֵיל וַחֲכָמִים מוֹדִים לוֹ הָכִי נַמִּי מוֹדִים לוֹ מִדְּקָתָנֵי וְעוֹד. כֶּסֶף מִשְׁנֶה:
ט לֹא תִקֹּם. שֶׁאִם בִּקַּשְׁתָּ מִמֶּנּוּ כְּלִי וְלֹא הִשְׁאִילְךָ וְהִדַּרְתּוֹ הֲנָאָתְךָ, אוֹ שֶׁעָשָׂה לְךָ שֶׁלֹּא כַהֹגֶן וּמִתּוֹךְ שִׂנְאָה הִדַּרְתּוֹ, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה לֹא תִשְׂנָא כוּ' הַתּוֹרָה הִזְקִיקָתְךָ לְפַרְנְסוֹ וּלְאָהֳבוֹ וּלְהַחְיוֹתוֹ. רַשִׁ"י:
י וְאֵין אַתָּה כוּ'. בַּגְּמָרָא פָּרֵיךְ דְּהָא מֻטָּל עַל הַגַּבָּאִים וְזֶה אֵינוֹ אָסוּר, דִּכְשֶׁנּוֹתֵן לַגַּבַּאי שֶׁיִּתֵּן לוֹ הָוֵי כְּנוֹתֵן מַתָּנָה לְאֶחָד כוּ', וּמְשָׁנֵי דְּכָל הַנּוֹפֵל אֵינוֹ נוֹפֵל לְיַד גַּבַּאי תְּחִלָּה, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י אֶלָּא קְרוֹבָיו מִתְגַּלְגְּלִין עִמּוֹ:
יא וְאֵין אָלָה אֶלָּא שְׁבוּעָה, דִּכְתִיב [יְחֶזְקֵאל יז] וַיָּבֵא אֹתוֹ בְּאָלָה, וּכְתִיב וְגַם בַּמֶּלֶך נְבוּכַדְנֶאצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵאלֹקִים [דִּבְרֵי הַיָּמִים ב לו]. גְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: