עיקר תוספות יום טוב על משנה נדרים· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ח · משנה ז
כא שֶׁאֲנִי כוּ'. קוֹנָם מַה שֶּׁאֲנִי נֶהֱנֶה מִשֶּׁלְּךָ. הָרַ"ן:
כב לְבָנֶיךָ. דֶּרֶךְ כָּבוֹד הוּא שֶׁיִּקַּח מַתָּנָה לְבָנָיו, וְלֹא לְעַצְמוֹ. הָרֹא"שׁ:
כג לְהָפֵר. צָרִיךְ עִיּוּן דְּלִישְׁנָא דַּהֲפָרָה לֹא שַׁיָּךְ אֶלָּא בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ וּבֵין אָב לְבִתּוֹ. וְלִי נִרְאֶה דְּבָרֵישָׁא וּבַסֵּיפָא כָּאן שַׁיָּךְ דַּוְקָא לְשׁוֹן הֲפָרָה, מִשּׁוּם דְּהַנֶּדֶר אֵינוֹ נֶעֱקָר מֵעִקָּרוֹ כְּנֶדֶר גַּבֵּי חָכָם, מִשּׁוּם דְּמַה שֶּׁאָמַר הֲרֵינִי כְּמוֹ שֶׁהִתְקַבַּלְתִּי אוֹ זֶהוּ כְבוֹדִי מִתְקַיֵּם הַנֶּדֶר, וְאִם כֵּן עַד אוֹתוֹ שָׁעָה קָם הַנֶּדֶר דּוּמְיָא דְּבַעַל דְּמֵפֵר לְהַבָּא. תּוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים:
כד כְּבוֹדִי. שֶׁאֶתְכַּבֵּד עַל יָדֶיךָ בִּפְנֵי הַבְּרִיּוֹת שֶׁיִּרְאוּ שֶׁאֲנִי חָשׁוּב בְּעֵינֶיךָ שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לִתֵּן לִי מַתָּנָה, זֶהוּ כְבוֹדִי, שֶׁאֶתְכַּבֵּד יוֹתֵר כְּשֶׁיִּרְאוּ שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לִתֵּן וַאֲנִי אֵינִי רוֹצֶה לְקַבֵּל. הָרַ"ן:
כה נֶהֱנֶה לִי. כְּלוֹמַר מִשֶּׁלִּי. וְכֵן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם שֶׁנּוֹדְרִין וְאוֹסְרִין הֲנָאָתָן עַל מִי שֶׁלֹּא יְהַנֶּה אוֹתָם. וּבָרֵישָׁא שֶׁרוֹצֶה שֶׁהַלָּה יְקַבֵּל הֲנָאָה מִמֶּנּוּ הֲרֵי הוּא נוֹדֵר שֶׁלֹּא יֵהָנֶה הוּא מִמֶּנּוּ אִם לֹא יְקַבֵּל הַהֲנָאָה:
כו הֲרֵי אֲנִי כוּ. הֲרֵינִי מַחֲזִיק לְךָ טוֹבָה כְּאִלּוּ הִתְקַבַּלְתִּי מִמְּךָ. רַשִׁ"י:
כז כְּאִלּוּ כוּ'. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא דְּהַיְנוּ טַעֲמָא מִשּׁוּם דִּלְהַרְוָחָה דִּידֵיהּ מְכַוֵּן וְהָא לֹא אִצְטְרִיךְ. וְדַוְקָא כְּשֶׁהַבָּנִים סְמוּכִים עַל שֻׁלְחָנוֹ, דְּבִכְהַאי גַּוְנָא אִכַּוֵּן שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְהוֹצִיא מִשֶּׁלּוֹ לְצָרְכָן, וְהָא לֹא אִצְטְרִיךְ וְיָכוֹל לוֹמַר כֵּן. אֲבָל אֵין הַבָּנִים סְמוּכִים כוּ' הָוֵי אִפְּכָא, דִּלְהַרְוָחָה דִּידְהוּ מְכַוֵּן, וְכָל שֶׁאָמְרוּ הֵם הֲרֵינִי כוּ' הִתִּירוּ הַנֶּדֶר, וְאִלּוּ אָמַר הָאָב כֵּן אֵין בִּדְבָרָיו כְּלוּם. הָרַ"ן:
כח וְנִקְרָא סֵרוּב שֶׁהוּא תַּרְגּוּם מֵאוּן, לְפִי שֶׁגַּם הַמַּפְצִיר הוּא מְסָרֵב וּמְמָאֵן בְּמַה שֶּׁחֲבֵרוֹ רוֹצֶה, כְּגוֹן הָכָא שֶׁחֲבֵרוֹ רוֹצֶה שֶׁלֹּא יִשָּׂא בַּת אֲחוֹתוֹ וְזֶה הַמַּפְצִיר הוּא מְמָאֵן בְּרָצוֹן זֶה וְיִרְצֶה שֶׁיִּשָּׂאֶנָּה:
כט וְהוּא הַדִּין בַּת אָחִיו, אֲבָל אֲחוֹתוֹ נָקַט טְפֵי לְפִי שֶׁמְּשַׁדַּלְתּוֹ בִּדְבָרִים וּשְׁכִיחַ שֶׁנּוֹשֵׂא בִּתָּהּ. רַשְׁבַּ"ם:
ל לֵהָנוֹת לוֹ. שְׁאָר הֲנָאָה:
לא אִישׁוּת. שֶׁנָּדַר שֶׁלֹּא תֵּהָנֶה מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ אִישׁוּת. רַשִׁ"י:
לב לֹא נִתְכַּוֵּן זֶה. הַמְסָרֵב בּוֹ אֶלָּא לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה הַמְרֻבָּה, וְכִי אָמַר זֶה קוֹנָם לְבֵיתְךָ כוּ' לֹא נִתְכַּוֵּן לִדֹּר הֲנָאָה מִמֶּנּוּ אֶלָּא לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה הַמְרֻבָּה נִתְכַּוֵּן. רַשִׁ"י: