אור ברסלב

עיקר תוספות יום טוב על משנה נדרים· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי

פרק ז

פרק ו

משנה א

א אוֹסֵר. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא דְּלֹא אוֹסֵר אֶלָּא בְּאָמַר יָרָק הַמִּתְבַּשֵּׁל בַּקְּדֵרָה עָלַי, אָז אָסוּר בְּכָל יְרָקוֹת הַמִּתְבַּשְּׁלִים, אַף בַּדְּלַעַת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ב לַח. דְּכֵיוָן שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ כְּרִי אֶלָּא כְשֶׁהוּא יָבֵשׁ, וּמִקָּמֵי הָכִי לֹא, עַד הַהִיא שַׁעְתָּא יָרָק הוּא:

משנה ב

ג רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כוּ'. בְּהָא וַדַּאי מוֹדִינָא לָךְ שֶׁהַנּוֹדֵר מִן הַתְּבוּאָה אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין, אֲבָל הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן אָסוּר בְּכָל מִין דְּמִדְּגַן. רַשִׁ"י:

משנה ג

ד בְּשַׂק. שַׂק אָרוּג בְּמִטְוֵה שֵׂעָר. וִירִיעָה, בֶּגֶד גַּס וְעָבֶה שֶׁאֵינוֹ תָּפוּר. וַחֲמִילָה, מָסָךְ, וְהִיא אֵצֶל בְּנֵי אָדָם בְּתַכְלִית הָעֹבִי, שֶׁמֵּגֵן בָּהּ אָדָם רֹאשׁוֹ מֵהַמָּטָר, וּכְמוֹ כֵן יְרִיעָה הַנִּזְכֶּרֶת כָּאן. הָרַמְבַּ"ם:

ה בַּאֲנִיצֵי כוּ'. דְּדָיֵק וְלֹא נְפִיץ. רַשִׁ"י:

ו רֵיחוֹ קָשֶׁה כוּ'. אֲבָל בְּנוֹדֵר סְתָם דְּרֵישָׁא לֹא מַשְׁמַע אֶלָּא לִלְבֹּשׁ, וּבְהָא לֹא קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה. הָרֹא"שׁ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ז לַאֲחוֹרָיו. וְכָל שֶׁכֵּן לִטְעֹן לְפָנָיו, שֶׁהוּא בִּכְלַל הַנֶּדֶר, שֶׁהִיא טְעִינָה מְעֻלָּה שֶׁנִּשְׁמֶרֶת יוֹתֵר. אִי נַמִּי אוֹרְחָא דְּמִלְּתָא נָקַט:

משנה ד

ח בִּכְלָל כוּ'. וְנִרְאֶה דַּחֲכָמִים מוֹדִים בְּחֶדֶר וְיָצִיעַ דְּלֹא הָווּ בִּכְלַל בַּיִת, דְּהַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת לֹא מָכַר חֶדֶר וְיָצִיעַ, אַלְמָא בִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם לֹא הָווּ בִּכְלַל בַּיִת. הָרֹא"שׁ:

משנה ה

ט לִתְחוּמָהּ כוּ'. בַּגְּמָרָא יָלֵיף לְהוּ מִקְּרָאֵי:

י אֲבָל מִן הָאֲגַף וְלַחוּץ עַל עֳבִי הַמִּפְתָּן אֵינוֹ אָסוּר. רַשִׁ"י. וְהַיְנוּ דִּתְנַן אֲבָל, כְּלוֹמַר אַף עַל גַּב דָּעֳבִי הַמִּפְתָּן דּוֹמֶה לְעִבּוּרוֹ שֶׁל בַּיִת:

משנה ו

יא הָאֵלּוּ. וְהוּא הַדִּין נַמִּי אִם לֹא אָמַר הָאֵלּוּ, דְּכֵיוָן דַּאָמַר קוֹנָם וְלֹא הִזְכִּיר אֲכִילָה, אָסַר עַצְמוֹ בְּחִלּוּפֵיהֶן וְגִדּוּלֵיהֶן. וְהָא דְּקָאָמַר הָאֵלּוּ מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמֵימַר וּבְגִדּוּלֵיהֶן, דְּאִי אָסַר עַצְמוֹ בְּכָל הַפֵּרוֹת מַאי נָפְקָא מִינַהּ בְּגִדּוּלֵיהֶן שֶׁל אֵלּוּ, בְּלָאו הָכִי אָסַר עַצְמוֹ בְּכָל הַפֵּרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אִי לָאו דְּאָמְרִינַן בְּגִדּוּלִין קֹדֶם שֶׁהִגִּיעוּ לִכְלַל פֵּרוֹת. הַרֹא"שׁ:

יב שֶׁלֹּא קָנְסוּ אֶלָּא כְּשֶׁהַנּוֹדֵר עַצְמוֹ הֶחְלִיפָן לְכַתְּחִלָּה. בֵּית יוֹסֵף:

יג בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן. אַף עַל פִּי דִּשְׁנֵיהֶם לֹא הָיוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֲסָרָן עָלָיו, וְכָל שֶׁכֵּן בַּיּוֹצֵא מֵהֶן:

יד כָּלֶה. וְאַכֻּלָּהּ מַתְנִיתִין קָאֵי, וְהָכִי קָאָמַר, מַאי דְּאָמְרִינַן בָּרֵישָׁא אָסוּר בְּגִדּוּלֵיהֶן מַשְׁמַע אֲבָל בְּגִדּוּלֵי גִדּוּלִין מֻתָּר וְכֵן בְּסֵיפָא מֻתָּר כוּ', דַּוְקָא בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלֶה, אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה בֵּין בָּרֵישָׁא בֵּין בַּסֵּיפָא אֲפִלּוּ גִּדּוּלֵי גִדּוּלִין אֲסוּרִים, מִשּׁוּם דְּכֵיוָן דְּאֵין זַרְעוֹ כָלֶה הֲרֵי בְּגִדּוּלֵי גִדּוּלִין הַלָּלוּ מְעֹרָב מֵהָאִסּוּר, וּנְדָרִים הָוֵי דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין וַאֲפִלּוּ בְּאֶלֶף לֹא בָטֵיל. הָרַ"ן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

משנה ז

טו אָסוּר כוּ'. הָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּאֵין צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר הָאֵלּוּ. וְדִתְנַן בְּמַתְנִיתִין דִּלְעֵיל הָאֵלּוּ לָאו דַּוְקָא, וְאַיְדֵי דְּנָסֵיב לֵיהּ רֵישָׁא נָסֵיב לַהּ נַמִּי לְכֻלַּהּ מַתְנִיתִין, כָּךְ נִרְאֶה לִי לְפֵרוּשׁ הָרֹא"שׁ דִּלְעֵיל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

משנה ח

טז לָאו דַּוְקָא עַכְשָׁיו, אֶלָּא כְּלוֹמַר קֹדֶם הַפֶּסַח, וּלְאַפּוֹקֵי לְעוֹלָם, וְכָל מִכָּאן עַד הַפֶּסַח בִּכְלַל עַכְשָׁיו, דִּמְנָלָן לְהָקֵל וְלוֹמַר דְּעַד הַפֶּסַח לֹא קָאֵי נַמִּי אַאַתְּ עוֹשֶׂה. וְכֵן מַשְׁמַע בְּהָרֹא"שׁ:

משנה ט

יז אֲסוּרָה כוּ'. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא דִּכְשֶׁהָלְכָה אֲסוּרָה וְלוֹקָה עַל הֲנָאָתוֹ שֶׁלְּמַפְרֵעַ, וּלְעוֹלָם אֲסוּרָה לֵהָנוֹת קֹדֶם הַפֶּסַח, גְּזֵרָה שֶׁמָּא תֵּלֵךְ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּסָמוּךְ:

יח דְּרַחְמָנָא אָמַר אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, לֹא יִתְבַּטְּלוּ דְבָרָיו, וּמַה שֶּׁאָסַר בְּנֶדֶר חָל עָלָיו אִסּוּר בְּלֹא יַחֵל כְּאִלּוּ הִקְדִּישׁוֹ. אִם עַל עַצְמוֹ אֲסָרוֹ, עָבַר בְּבַל יַחֵל. וְאִם אֲסָרוֹ עַל אַחֵר, הַנֶּהֱנֶה מִמֶּנּוּ עוֹבֵר בְּבַל יַחֵל. הָרֹא"שׁ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

יט אַחַר הַפֶּסַח. וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא לֹא תִזְכֹּר שֶׁעָבְרָה עַל תְּנָאָהּ קֹדֶם הַפֶּסַח, וְאִי מַתִּירִין לָהּ לֵילֵךְ אָתְיָא לְאִתְהַנּוֹיֵי, סָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמִינָא תִּתְּסַר בַּהֲלִיכָה מִדְּרַבָּנָן כְּדֵי שֶׁתִּזְכֹּר שֶׁאֲסוּרָה לֵהָנוֹת, קָא מַשְׁמַע לָן. הָרַ"ן. אֲבָל בַּתּוֹסָפוֹת מַשְׁמַע שֶׁאִם הָלְכָה לִפְנֵי הַפֶּסַח אֲסוּרָה גַּם אַחַר פֶּסַח, כְּדֵי שֶׁתִּזְכֹּר שֶׁאֲסוּרָה לֵהָנוֹת:

תוכן העניינים

עיקר תוספות יום טוב על משנה נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה