עיקר תוספות יום טוב על משנה נדה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ג
ו שֶׁתֵּרֵד כוּ' וְתָדִיחַ כוּ'. בָּעֵד שֶׁבְּיָדָהּ. וְאִי אֵין עֵד בְּיָדָהּ, כְּדֵי שֶׁתּוֹשִׁיט יָדָהּ לְתַחַת הַכַּר אוֹ הַכֶּסֶת וְתִטֹּל עֵד וְתִבְדֹּק בּוֹ. גְּמָרָא:
ז מִדְּרַבָּנָן. כְּדִין מֵעֵת לְעֵת דִּמְטַמְּאָה מִשְׁכָּב כוּ', כָּל שֶׁכֵּן הִיא עַצְמָהּ. רַשִׁ"י:
ח שֶׁמְּטַמְּאָה כוּ'. פֵּרוּשׁ, מִכָּאן וּלְהַבָּא. וְטַעֲמָא, הָתָם אֵין שׁוֹר שָׁחוּט לְפָנֶיךָ, הָכָא שׁוֹר שָׁחוּט כוּ' [דְּאֵין לָהּ בַּמֶּה לִתְלוֹת וּמִיּוֹם שֶׁלְּבָשַׁתּוֹ הִיא בְּסָפֵק זֶה. רַשִׁ"י]. גְּמָרָא: