עיקר תוספות יום טוב על משנה נדה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה א
א כֵּן פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י בַּמִּשְׁנָה לְפִי הַסָּלְקָא דַעְתָּךְ, כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד. אֲבָל הָרַ"ב הֲוָה לֵיהּ לְפָרֵשׁ כְּמַסְקָנַת הַגְּמָרָא, דְּמַרְבָּה, אַנָּשִׁים קָאֵי. אֲבָל אֲנָשִׁים אֲפִלּוּ חֲדָא זִמְנָא נַמִּי לֹא, שֶׁמָּא יוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ב לַאֲפוֹקֵי לְעִנְיַן זוֹב, דְּאַף הוּא מְשֻׁבָּח כַּנָּשִׁים. גְּמָרָא. כְּדֵי לִמְנוֹת רְאִיּוֹתָיו שְׁתַּיִם לַטֻּמְאָה, וְשָׁלֹשׁ לַקָּרְבָּן. רַשִׁ"י:
ג וּכְאִלּוּ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם. וְאִיכָּא מַאן דְּאָמַר דְּחַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם. וּכְאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, וּכְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא:
ד וְזֶהוּ דְּקָא מַשְׁמַע לָן הָכָא. וְכֵן נַמִּי הָא דְּאַף לוֹ מְתַקֶּנֶת עֵד. וְהַךְ דְּהָכָא וְדִלְעֵיל מַיְרֵי לְטָהֳרוֹת, אֲבָל לְבַעְלָהּ אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה כְּלָל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: