עיקר תוספות יום טוב על משנה נגעים· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק יד · משנה ב
ו הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר נַמִּי דְּמִעֵט נַמִּי דְּכֻלֵּי גוּפֵיהּ, כִּדְאִיתָא בַגְּמָרָא, אֶלָּא דְּכָל זֶה לֵיתֵיהּ, דְּמַסְקָנַת הַגְּמָרָא הִיא דְּכָל בְּשָׂרוֹ דַּוְקָא הוּא, דַּאֲפִלּוּ לְמַאן דְּדָרֵישׁ כְּלָל וּפְרָט, הֲלָכָה הִיא וְעוֹקֶרֶת הַדְּרָשָׁא. וְעוֹד, דְּהָא הָרַ"ב פָּסַק כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּדָרֵישׁ רִבּוּיֵי וּמִעוּטֵי וְרִבָּה הַכֹּל, וְלֹא מִעֵט אֶלָּא שֶׁבְּתוֹךְ הַחֹטֶם (שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹתוֹ כְּלָל. כֶּסֶף מִשְׁנֶה). אֶלָּא שֶׁדְּחָקוֹ לְהָרַ"ב מִשְׁנָה ד' דְּפֶרֶק ב'. אֲבָל הָרַמְבַּ"ם כָּתַב, דְּהָתָם הַיְנוּ שֶׁאֵין הַכֹּהֵן זָקוּק לְחַפֵּשׂ בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת שֶׁמָּא נִשְׁאַר בָּהֶן שֵׂעָר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא צָרִיךְ לְגַלֵּחַ הַכֹּל. וּמִי כְּהֶחָכָם יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר: