עיקר תוספות יום טוב על משנה נגעים· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק יב · משנה ה
יג כְּנֶגַע. וְקָשֶׁה, לָמָה אָסוּר לוֹמַר נֶגַע, וַהֲלֹא עַד שֶׁיֹּאמַר הַכֹּהֵן טָמֵא אֵין כָּאן טֻמְאָה. וְהָרְאֵ"ם פֵּרֵשׁ, מִשּׁוּם לַמֵּד לְשׁוֹנְךָ לוֹמַר אֵינִי יוֹדֵעַ, אוֹ מִשּׁוּם דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁצָּרִיךְ לִנְהֹג עִם הַכֹּהֵן, וְלִי נִרְאֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא לִפְתֹּחַ פִּיו לַשָּׂטָן. וּלְכָל הַטְּעָמִים נִרְאֶה לִי דִּבְכָל הַנְּגָעִים הַדִּין כָּךְ. וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הִקְפִּידָה הַתּוֹרָה אֶלָּא בַנֶּגַע הַבָּא עָלָיו רִאשׁוֹן:
יד וַאֲפִלּוּ לֹא יִשְׁהוּ בִכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, וְלֹא דָמֵי לְנִכְנָס בַּבַּיִת. תּוֹרַת כֹּהֲנִים. כְּלוֹמַר וּלְהָכִי מְפַנֶּה אוֹתָם, שֶׁהֲרֵי לֹא יוּכַל לְהַצִּיל כְּלָל:
טו קָנִים. וְאַף עַל גַּב דְּעַל הָרֹב הַכֵּלִים שֶׁנַּעֲשׂוּ מֵהֶן אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה: