עיקר תוספות יום טוב על משנה נגעים· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק א · משנה ב
ד כְּיַיִן כוּ'. וְהָא דְלֹא שִׁעֲרוּ לְתַרְוַיְהוּ אוֹ בְיַיִן אוֹ בְדָם, וּמַאי טַעְמָא תָּנֵי בְסִיד כְּדָם בְּחָלָב וְלֹא אָמַר כְּיַיִן בְּסִיד. וְעוֹד, שִׁעוּר הַמִּזּוּג מַאי נִיהוּ אוֹ בִּשְׁנֵי חֲלָקִים שֶׁלֶג וְחָלָב אוֹ בְפָחוֹת. וּבָזֶה יֵשׁ לוֹמַר שֶׁהוּא בִכְדֵי שֶׁיֵּרָאֶה זֶה לְתוֹךְ זֶה כִּדְאָמְרִינַן בְּעָלְמָא מַיִם שֶׁדַּם הַצִּפּוֹר נִכָּר בָּהֶם. וְנִרְאֶה דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר בָּעִינַן שֶׁיִּהְיֶה נוֹדָע הַלַּבְנִינוּת וְנִכָּר בָּאַדְמִימוּת, הִלְכָּךְ אִלּוּ אָמַר כְּדָם בְּשֶׁלֶג אוֹ כְּדָם בְּסִיד, מִתּוֹךְ שֶׁשְּׁנֵיהֶם עָבִים אֵין נִמְזָגִים כְּלָל וְאֵין הַמַּרְאוֹת מִתְעָרְבִים. וְאִם אָמַר כְּיַיִן בְּסִיד, אַף עַל פִּי שֶׁהַיַּיִן קָלוּשׁ, הַסִּיד עָב, אֲבָל יַיִן בְּשֶׁלֶג נִמּוֹחַ וְאֵינוֹ נִמּוֹחַ וּשְׁנֵיהֶם נִרְאִים. וְאִם אָמַר יַיִן בְּחָלָב אוֹ בְמַיִם, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁנֵיהֶם קְלוּשִׁים הַיַּיִן מַחֲזִירָם לְמַרְאֵהוּ, וְהַלֹּבֶן אֵינוֹ נִכָּר בְּטִבְעוֹ. וְרַבִּי עֲקִיבָא סְבִירָא לֵיהּ אֲדַמְדַּם אָדֹם שֶׁבָּאֲדֻמִּים, הִלְכָּךְ מְשַׁעֵר לָהֶן יַיִן בְּמַיִם כוּ'. הָרַאֲבַ"ד: