עיקר תוספות יום טוב על משנה מקואות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב
משנה ב
א לְמַפְרֵעַ כוּ'. עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁטָּבַל כָּרָאוּי הָרַמְבַּ"ם. וְלֹא תֵימָא מַהוּ לְמַפְרֵעַ מֵעֵת לְעֵת:
ב וְקָשֶׁה, דִּבְפֶרֶק ד' דְּטָהֳרוֹת מִשְׁנָה י"א תְּנַן דָּבָר שֶׁהוּא אַב הַטֻּמְאָה וְהוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים סְפֵקוֹ טָמֵא, וְשָׁם פֵּרֵשׁ הָרַ"ב דַּאֲפִלּוּ סְפֵקוֹ לְטַמֵּא טָמֵא, כָּל שֶׁכֵּן לִטָּהֵר כִּי הָכָא, וּמִשּׁוּם הָכִי נַמִּי לֹא תְנַן הָכָא אֶלָּא כְגוֹן אָכַל אֳכָלִין טְמֵאִים כוּ':
משנה ג
ג נָפְלוּ. פֵּרוּשׁ, שֶׁרָאִינוּ שֶׁנָּפְלוּ:
ד דְּמִדְּאוֹרַיְתָא אֲפִלּוּ כֻלּוֹ שָׁאוּב כָּשֵׁר, וְרַבָּנָן גַּזּוּר אַטּוּ בִכְלִי שֶׁאָסוּר לִטְבֹּל, דְּבָעִינַן מִקְוֶה דוּמְיָא דְמַעְיָן שֶׁהוּא בַקַּרְקַע. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
משנה ד
ה רְבִיעִית. מִשּׁוּם דְּהוּא שִׁעוּר לִטְבֹּל מְחָטִין, וְהָוֵי שֵׁם מִקְוֶה פָסוּל עָלָיו. הָרֹא"שׁ:
משנה ה
ו יָדוּעַ שֶׁנָּפַל. מִדְּלֹא תָנֵי אִם יָדוּעַ שֶׁלֹּא נָפְלוּ פָּסוּל, וְאִם לָאו כָּשֵׁר, מוּכָח דְּכֻלּוֹ שָׁאוּב פָּסוּל מִדְּאוֹרַיְתָא, וּמִשּׁוּם הָכִי קֹדֶם שֶׁנַּעֲשָׂה רֹב מִקְוֶה בְּהֶכְשֵׁר, פָּסְלִינַן מִסָּפֵק. וּלְדַעַת הָרַ"ב וְהָרַמְבַּ"ם נִרְאֶה לִי דְּתַנָּא מְהַדַּר לְמִתְנֵי כְשֵׁרוֹת בָּרֵישָׁא. גַּם הָיָה מַאֲרִיךְ לְמִתְנֵי שֶׁלֹּא נָפְלוּ. וְדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן קָיְמֵי נַמִּי שַׁפִּיר אַפַּסְלוּת דְּסָמִיךְ לֵיהּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
משנה ו
ז סְבָרָא הוּא, דְּהָא בְהַשָּׁקָה נַעֲשׂוּ זְרוּעִין לִטָּהֵר מִטֻּמְאָתָן וְהוּא הַדִּין לְהַטְבִּיל בָּהֶם:
משנה ז
ח שֶׁדֶּרֶךְ הַשְּׁבִירָה לְהַפִּיל הַכֵּלִים עַל צִדֵּיהֶם וּבְכָךְ יִשָּׁבְרוּ, וְאוּלַי קֹדֶם שֶׁיִּשָּׁבְרוּ יִפֹּל רְבִיעִית מֵהֶם לַבּוֹר:
ט הָרַמְבַּ"ם. מַשְׁמַע דַּהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְצָרִיךְ עִיּוּן, דִּבְפֶרֶק ד' מִשְׁנָה ד' פָּסְקוּ דְלָא כְוָתֵיהּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
י לֹא יְעָרֶה. דְּאַף עַל גַּב דִּלְנַגְּבָן הֶעֱלָם וְלֹא נִתְכַּוֵּן שֶׁיִּתְמַלְּאוּ וְהָוֵי דוּמְיָא דְהִנִּיחָן בִּשְׁעַת פִּזּוּר הֶעָבִים דִּבְפֵרוּשׁ הָרַ"ב בְּפֶרֶק ג' דִּטְהוֹרִים, שָׁאנֵי הָכָא דְּכֵיוָן שֶׁעֵרָה לַבּוֹר אַחְשׁוֹבֵי אַחְשׁוֹבִינְהוּ. הָרַ"שׁ:
משנה ח
יא וִישַׁבֵּר שֶׁמָּא יִתְמַעֲטוּ הַמַּיִם שֶׁלֹּא יִהְיוּ צָפִים עַל גַּבָּיו וְיִהְיוּ שְׁאוּבִין וְיִפְּלוּ אָז לַבּוֹר וְיִפְסְלוּהוּ אִם אֵין בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה. וְאִם לָאו לֹא יְשַׁבֵּר, אִם מֵי הֶעָצִיץ הֵם הָרֹב, דְּרֹב בְּהַמְשָׁכָה לֹא. מַהֲרַ"ם:
יב יְשַׁבֵּר. אֲבָל לֹא יִכְפֶּה. דְּהָכָא חֲשִׁיב תְּפִיסַת יְדֵי אָדָם יוֹתֵר מִקַּנְקַנִּין שֶׁלֹּא הֶעֱלָן אֶלָּא לְנַגְּבָן. בֵּית יוֹסֵף:
משנה ט
יג הַמְסַדֵּר כוּ'. כְּדֵי שֶׁיִּבְלְעוּ דָפְנוֹתֵיהֶן מַיִם וְלֹא יִבְלְעוּ הַיַּיִן שֶׁיִּנָּתֵן לְתוֹכָן, וְנִתְמַלְּאוּ גַם בְּתוֹכָן, יִשָּׁבְרוּ, דְּהַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָן לָא חֲשִׁיבֵי שְׁאוּבִין, שֶׁלֹּא כִוֵּן שֶׁיִּכָּנְסוּ הַמַּיִם לְתוֹכָן. בֵּית יוֹסֵף: