עיקר תוספות יום טוב על משנה מעשר שני· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ב
ד וְעַל פֵּרוּשׁ זֶה הִקְשָׁה הָרַ"מ דְּאִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵין סָכִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְלָמָּה לוֹ לְהַזְכִּיר בִּירוּשָׁלַיִם. וּמְפָרֵשׁ, שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שֶׁאָסוּר לְאָדָם לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁהוּא מָקוֹם מְיֻחָד לְהוֹצִיא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שֶׁיִּמְשַׁח אוֹתוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְתִמָּשַׁח יַד מוֹשְׁחוֹ וְתִהְיֶה זֶה שְׂכָרוֹ עַל הַמְּשִׁיחָה שֶׁמְּשָׁחוֹ, וְאֵינוֹ מֻתָּר שֶׁיִּשְׂתַּכֵּר אָדָם מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וַחֲכָמִים מַתִּירִין זֶה כִּי הֵם אוֹמְרִים שֶׁאֵין דָּמִים לִמְשִׁיחַת יָדוֹ וְאֵין מַקְפִּידִין בָּזֶה:
ה מַה לֹא כוּ'. פֵּרוּשׁ, מַה זֶּה, לֹא כָךְ, אִם הֵקֵל וְכוּ':