עיקר תוספות יום טוב על משנה מעילה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ו · משנה א
א וְלֹא אָמְרִינַן דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִין. גְּמָרָא:
ב לָאו כְּלָלָא הוּא, דְּאַף בִּשְׁלִיחוּת יָד וּבִטְבִיחָה דְגַנָּב אֲפִלּוּ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ מִחַיַּב:
ג הַהִיא הוּא דְדָיֵק. וְקָשֶׁה הָא מְעִילָה בְשׁוֹגֵג הִיא וְאֵין שַׁיָּךְ לוֹמַר דִּבְרֵי הָרַב כוּ' וְלָמָּה לִי קְרָא, וְיֵשׁ לוֹמַר דְּהָכָא מַיְרֵי אֲפִלּוּ בְנִזְכַּר הַשָּׁלִיחַ מָעַל הַבַּעַל הַבַּיִת כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ד מָעַל. אֲפִלּוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא דְרֵישׁ פֶּרֶק ז' דִּנְדָרִים דִּסְבִירָא לֵיהּ דְּכָל דְּמִמְּלִיךְ הַשָּׁלִיחַ מִקְרֵי מִינוֹ, הָכָא מִשּׁוּם הָכִי הַשָּׁלִיחַ מָעַל כֵּיוָן דְּלֹא אִמְּלִיךְ, דְּהָא בָעֵי אִמְּלוֹכֵי. גְּמָרָא:
ה חֲתִיכָה כוּ'. לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיוּ הַחֲתִיכוֹת מִקָּדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת. אֲבָל אִם הָיוּ בְשַׂר עוֹלָה וְכַיּוֹצֵא בוֹ לֹא מָעַל אֶלָּא הָאוֹכֵל בִּלְבַד שֶׁהֲרֵי הוּא חַיָּב בְּאִסּוּר [אַחֵר] יָתֵר עַל הַמְּעִילָה, דְּהָאוֹכֵל בְּשַׂר הָעוֹלָה (לְבַדָּהּ) לוֹקֶה. וּבְכָל הַתּוֹרָה כֻלָּהּ אֵין שָׁלִיחַ כוּ' אֶלָּא בִמְעִילָה לְבַדָּהּ שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב עִמָּהּ אִסּוּר אַחֵר. הָרַמְבַּ"ם וְהָרַאֲבַ"ד:
ו וְהֵם כוּ'. וְלֹא עָקְרוּ דִּבְרֵי הַשָּׁלִיחַ, וְלֹא יִמְעֹל. דְּדַוְקָא שָׁלִיחַ בָּעִינַן דְּלֵימָא מִדַּעְתּוֹ שֶׁלֹּא יִסְבְּרוּ הָאוֹרְחִים כְּשֶׁיֹּאמַר בִּסְתָם שֶׁלְּדַעַת בַּעַל הַבַּיִת אוֹמֵר כֵּן. אֲבָל מַה שֶּׁהֵן לוֹקְחִין יוֹתֵר מִמַּה שֶׁאָמַר שָׁלִיחַ יוֹדְעִין הֵן שֶׁעוֹשִׂין מִדַּעְתָּן וְלֹא מִדַּעַת שָׁלִיחַ. תּוֹסָפוֹת:
ז כֻּלָּן כוּ'. וּבְמַסֶּכֶת תְּרוּמוֹת פֶּרֶק ד' מִשְׁנָה ד' תְּנַן הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ צֵא וּתְרֹם כוּ' אִם נִתְכַּוֵּן לְהוֹסִיף אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. מְשָׁנֵי בִירוּשַׁלְמִי דְגַבֵּי מְעִילָה מִשֶּׁנָּטְלוּ חֲתִיכָה רִאשׁוֹנָה נַעֲשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. אֲבָל בִּתְרוּמָה עַל כָּל חִטָּה וְחִטָּה נִסְתַּיְּמָה שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, בִּתְמִיהָה, וַהֲלֹא כְשֶׁהוּא פוֹחֵת אוֹ מוֹסִיף, הַפְרָשָׁתוֹ בְּבַת אַחַת עֲשׂוּיָה, וַהֲוָה לֵיהּ מַעֲבִיר:
ח הַחַלּוֹן. הֶעָשׂוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ וּלְהַנִּיחַ בּוֹ חֲפָצָיו. וְאֵינוֹ אֶלָּא חָלָל מָה בָּעֳבִי הַכֹּתֶל אֲבָל אֵינוֹ פָתוּחַ מֵעֵבֶר לְעֵבֶר וּמְפֻלָּשׁ כְּחַלּוֹן הֶעָשׂוּי לְאוֹרָהּ:
ט גְּמָרָא. וְקָא מַשְׁמַע לָן שֶׁזֶּה גַם כֵּן לְעִנְיַן מְעִילָה. הָרַמְבַּ"ם: