עיקר תוספות יום טוב על משנה מעילה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ג
ז וְהוּא הַדִּין בִּשְׁאָר הָעֲבוֹדוֹת:
ח שֶׁיֻּתַּךְ. גָּזוּר מִן תּוֹךְ. רְצוֹנוֹ לוֹמַר עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה הַבָּשָׂר חָלוּל וְיִתְהַפְּכוּ חֲלָקָיו בָּאֵשׁ עַד שֶׁיִּדְמֶה לִסְפוֹג הַיָּם. וְעִנְיָן זֶה יִהְיֶה בַבָּשָׂר אַחַר שֶׁיִּשָּׂרֵף לְגַמְרֵי. הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן סוֹף פֶּרֶק י"ב דִּזְבָחִים. וְצָרִיךְ לוֹמַר דְּכָאן גָּרַס שֶׁיִּתֹּךְ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ט וַהֲרֵי תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן שֶׁנַּעֲשֵׂית מִצְוָתוֹ וְיֶשׁ בּוֹ מְעִילָה כוּ', מִשּׁוּם דַּהֲווּ תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן וְעֶגְלָה עֲרוּפָה שְׁנֵי כְתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד וְאֵין מְלַמְּדִין. וּלְמַאן דְּאָמַר מְלַמְּדִים, תְּרֵי מִעוּטֵי הָעֲרוּפָה (הֵ"א קַמַּיְתָא) וְשָׂמוֹ (וָי"ו בַּתְרָאֵי), הָנֵי אִין מִידִי אַחֲרִינֵי לֹא. גְּמָרָא: