עיקר תוספות יום טוב על משנה מנחות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק יא · משנה ד
ט וְזֶה הַמַּאֲמָר מְחֻבָּר בְּמַה שֶּׁאָמַר שֶׁלֶּחֶם הַפָּנִים מֻתָּר לָלוּשׁ אוֹתָן בַּחוּץ וְנֶאֱפוֹת בִּפְנִים. הָרַמְבַּ"ם. כְּלוֹמַר דְּאִלּוּ שְׁאָר מְנָחוֹת לִישָׁתָן וַעֲרִיכָתָן נַמִּי בִּפְנִים כוּ'. וְרַשִׁ"י פֵּרֵשׁ לִישָׁה וַעֲרִיכָה הַכֹּל בִּכְלֵי שָׁרֵת בִּפְנִים וְלֹא בַּחוּץ. וּלְפֵרוּשׁוֹ כֻּלָּהּ חֲדָא מִלְּתָא הִיא. וְהַתּוֹסָפוֹת פֵּרְשׁוּ דְּבַחוּץ אַטְּחִינָה וְהַרְקָדָה קָאֵי. דְּלֹא בָּעוּ כְּלֵי שָׁרֵת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
י כְּלִי כוּ'. בַּגְּמָרָא יָלֵיף לֵיהּ מִקְּרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יא כֵּיצַד. הוּא שָׁאַל עַל סִבַּת הֱיוֹת לֶחֶם הַפָּנִים נֶאֱפֶה בִּדְפוּסִים. וְאָמַר שֶׁסִּבַּת זֶה שֶׁיְּהֵא בַּעַל שְׁטָחִים מִשִּׁשָּׁה רוּחוֹת, וְכֵן שְׁתֵּי הַלֶּחֶם. הָרַמְבַּ"ם. וְרָצָה לוֹמַר בְּשִׁשָּׁה שְׁטָחִים, שֶׁטַח הַתַּחַת, וּשְׁנֵי שִׁטְחֵי הַכְּפִילָה שֶׁמִּזֶּה וּמִזֶּה, וְהֵם שְׁלֹשָׁה שֶׁהֵם שִׁשָּׁה, שְׁלֹשָׁה מִבַּחוּץ וּשְׁלֹשָׁה מִבִּפְנִים. וְיָלְפִינַן שְׁתֵּי הַלֶּחֶם מִלֶּחֶם הַפָּנִים, אֶלָּא דִּבְלֶחֶם הַפָּנִים שָׁנִינוּ מִשּׁוּם פְּלֻגְתָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי מֵאִיר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יב כֵּן הוּא לְשׁוֹן רַשִׁ"י. וְנִרְאֶה לִי גִּרְסַת רַשִׁ"י בַּמִּשְׁנָה כָּךְ הִיא, שֶׁיְּהֵא לוֹ פָּנִים שֶׁיְּהֵא לוֹ פִנִּים. וְתַרְתֵי יָלְפִינַן מִמַּשְׁמָעוּת הַפָּנִים. חֲדָא כְּדִכְתִיב פָּנִים וְדָרְשִׁינַן דְּפָנוֹת, וְהַיְנוּ כְּפִילוּת דִּלְקַמָּן. וַחֲדָא דְּקָרִינַן פִּנִּים שֶׁפֵּרוּשׁוֹ זָוִיּוֹת וְהֵן הֵן הַקְּרָנוֹת. וְלֹא אֲתָא בֶּן זוֹמָא לְפַלּוֹגֵי אֶלָּא לְפָרוֹשֵׁי דִּדְפָנוֹת וְזָוִיּוֹת מִקְּרָא קָא יָלְפִינַן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: