עיקר תוספות יום טוב על משנה מנחות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ג · משנה ב
ה דְּהָא נֶאֱמַר יְצִיקָה בְּמִנְחַת הַסֹּלֶת וְנִשְׁנֵית בְּמִנְחַת מַחֲבַת, וְאָמְרִינַן כָּל מָקוֹם שֶׁהֶחֱזִיר וְשָׁנָה הַכָּתוּב בְּתוֹרַת מִנְחָה אֵינוֹ אֶלָּא לְעַכֵּב. רַשִׁ"י:
ו דְּאָמַר קְרָא וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ. גְּמָרָא:
ז דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא, כָּל הָרָאוּי לְבִילָה אֵין בִּילָה מְעַכַּבְתּוֹ כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ח וּמַשְׁמַע בִּכְדֵי קְמִיצָה מִיהוּ מְעַכְּבֵי. וְלֹא יָדַעְנָא אַמַּאי, דְּהָא לֹא שָׁנָה עָלָיו הַכָּתוּב. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ט כִּדְיָלֵיף לֵיהּ בַּגְּמָרָא מִקְּרָא:
י נִתְעָרֵב כוּ' כְּשֵׁרָה. לְרַבָּנָן, דְּעוֹלִין אֵין מְבַטְּלִין זֶה אֶת זֶה. וּלְרַבִּי יְהוּדָה, דְּמִין בְּמִינוֹ לֹא בָּטֵל:
יא וְהוּא לַכֶּבֶשׂ. וְזֶה נִזְכָּר רִאשׁוֹנָה בַּכָּתוּב. וְעוֹד כְּתִיב נִסְכֵּי אַיִל שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים בִּשְׁלִישִׁית הַהִין שֶׁהֵן אַרְבָּעָה לֻגִּין. וְנִסְכֵּי פַּר וְעֵגֶל שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנִים בַּחֲצִי הַהִין שֶׁהוּא שִׁשָּׁה לֻגִּין. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יב דְּמִשּׁוּם רִבָּה שַׁמְנָהּ דְּמִשְׁנָה ג' פֶּרֶק קַמָּא לֹא מִפַּסְּלָא, כְּדִכְתִיבְנָא הָתָם דְּשִׁיטַת הָרַ"ב דְּלֹא הֲווּ אֶלָּא בְּלֹג. וְהָכָא אַף עַל גַּב דְּבָלַע, מִכָּל מָקוֹם וַדַּאי דְּנִשְׁאַר גַּם כֵּן בְּשֶׁל נְסָכִים. וְעוֹד דְּקֹמֶץ לֹא בָּלַע לֹג כוּ'. וְהִלְכָּךְ לֵיכָּא לְמִפְסַל הָכָא אֶלָּא מִטַּעַם בִּטּוּל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יג צָרִיךְ עִיּוּן דְּהָא כֵּיוָן דְּמִשּׁוּם בִּטּוּל נָגְעוּ בָּהּ וּמְפָרֵשׁ הָרַ"ב שֶׁהַשֶּׁמֶן מְבַטֵּל הַסֹּלֶת, הֵיכִי שַׁיָּךְ הָכָא לְמֵימַר דְּשֶׁמֶן שֶׁל הַקֹּמֶץ אַף אִם יִבָּלַע כֻּלּוֹ בְּמִנְחַת נְסָכִים שֶׁיְּבַטְּלֶנּוּ, וְאִם כֵּן אֲפִלּוּ עֵרְבוּ מִדַּעַת נַמִּי, דְּהָא אָמְרִינַן דְּלֹא פָּסְלִינַן אֶלָּא בְּרִבָּה לֹג. וּלְהָכִי נַמִּי פֵּרְשׁוּ רַשִׁ"י וְתוֹסָפוֹת, דְּמִנְחַת נְסָכִים הָוֵי חָסֵר שַׁמְנָהּ, וְכָתְבוּ דְּאִין הָכִי נַמִּי דִּפְסוּלָה. וּמִיהוּ יֵשׁ לוֹמַר דְּדַעַת הָרַ"ב כְּרַשִׁ"י דְּרַבֶּה שַׁמְנָהּ, בְּכָל שֶׁהוּא. וְהָא דְּלֹא מְפָרֵשׁ פַּסְלוּת דְּקֹמֶץ מִשּׁוּם רַבֶּה שַׁמְנָהּ, הַיְנוּ טַעֲמָא מִשּׁוּם דְּאֵינוֹ פָּסוּל אֶלָּא מִדַּעַת. וּדְקַשְׁיָא לָן מַאי רִבּוּי שַׁיָּךְ בַּנְּסָכִים, לֹא קַשְׁיָא, דְּכֵיוָן דְּהַקֹּמֶץ מִתְבַּטֵּל, הֲוָה סָלְתּוֹ כְּמַאן דְּלֵיתָא, וְכָל הַשֶּׁמֶן דְּקֹמֶץ וְדִנְסָכִים קַיָּם עִם סֹלֶת הַנְּסָכִים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: