עיקר תוספות יום טוב על משנה מכשירין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד
משנה ג
א קְעָרָה. זֶה לְשׁוֹן רַשִׁ"י, אִי אַחְשִׁיב לַגְּשָׁמִים בִּירִידָתָן לְצֹרֶךְ דָּבָר תָּלוּשׁ, וְאַחַר כָּךְ נָפְלוּ פֵרוֹת לְתוֹכָהּ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא מִדַּעַת וְלֹא נִיחָא לֵיהּ, הָווּ מֻכְשָׁרִין, דִּתְחִלָּתָן לְרָצוֹן. אֲבָל לְצֹרֶךְ מְחֻבָּר, לֹא מַכְשְׁרֵי, אֶלָּא אִם כֵּן נִיחָא לֵיהּ בִּנְפִילַת הַפֵּרוֹת לְתוֹכָן דְּהָדַר אַחְשְׁבִינְהוּ לְתָלוּשׁ:
ב שֶׁתּוּדַח. הָא בִּשְׁבִיל שֶׁיּוּדַח הַכֹּתֶל אֵינוֹ בְּכִי יֻתַּן. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּכֹתֶל מְעָרָה [פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, שֶׁחוֹקֵק הַקַּרְקַע וְנַעֲשֶׂה כֹתֶל מֵאֵלָיו], אֲבָל בְּכֹתֶל בִּנְיָן, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִלְקֶה הַכֹּתֶל הוּא דְּאֵינוֹ בְכִי יֻתַּן, הָא בִּשְׁבִיל שֶׁיּוּדַח הַכֹּתֶל בְּכִי יֻתַּן. גְּמָרָא. וְנִיחָא הַדִּיּוּקִים דְּלֹא סָתְרִי אַהֲדָדֵי:
משנה ה
ג וְאֶפְשָׁר לוֹמַר דְּלֵיכָּא דְפָלֵיג עֲלֵיהּ אַף שֶׁנִּשְׁנָה בְלָשׁוֹן פְּלֻגְתָּא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
משנה ו
ד דְּדַוְקָא בִצְנוֹן שֶׁחָשַׁב לַהֲדִיחוֹ הֻכְשַׁר כְּשֶׁהֶעֱלַתּוּ, אֲבָל הָנֵי לֹא. הָרַ"שׁ:
ה הֶעֱלָם כוּ'. כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא נְטָלָם מִתּוֹךְ הַקֻּפָּה שֶׁדֶּרֶךְ לִטְּלָם קְצָתָם קְצָתָם אֲבָל הֶעֱלָה כֻלָּם כְּאֶחָד דְּהַיְנוּ שֶׁהֶעֱלָם עִם הַקֻּפָּה:
ו טְמֵאִים. וְתֵימַהּ, מַאי שְׁנָא מִשַּׂק מָלֵא פֵרוֹת דְּפֶרֶק קַמָּא מִשְׁנָה ד' דְּלֹא הֻכְשְׁרוּ בַּמַּיִם הַנּוֹטְפִים מִן הַשַּׂק. וְשֶׁמָּא הָכָא נִיחָא לֵיהּ טְפֵי בַּהֲדָחָה דְקֻפָּה. הָרַ"שׁ:
משנה ז
ז הָרַמְבַּ"ם. וְצָרִיךְ עִיּוּן, דִּלְפֵרוֹת מַעֲשֵׂר אֵין צָרִיךְ אֲפִלּוּ נְטִילַת יָדַיִם. וְנִרְאֶה לִי לְהַגִּיהַּ פַּת בִּמְקוֹם פֵּרוֹת. מהר"ו וורמיז"א. וְהִיא קֻשְׁיָא עֲצוּמָה. וּמַה שֶּׁהִגִּיהַּ פַּת, אַכַּתִּי קָשֶׁה, דִּבְפֵרוֹת קָיְמִינַן. וְעוֹד, דְּלִנְגִיעָה אֲפִלּוּ פַת אֵין צָרִיךְ כַּוָּנָה אַף לַתְּרוּמָה:
ח הַיְנוּ לְאַחַר שֶׁהֶעֱלָם. דְּכָל זְמַן שֶׁהֵם מְחֻבָּרִים בַּמַּיִם לֹא מִתְכַּשְּׁרֵי. תּוֹסָפוֹת:
משנה ח
ט כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּפֶרֶק י' דְּמִקְוָאוֹת. הָרַמְבַּ"ם. וְתֵימַהּ, דְּאַדְּרַבָּה שָׁם נִתְבָּאֵר דִּמְלֵאָה מַיִם אֵין חוֹצְצִים. וְהַכֶּסֶף מִשְׁנֶה הִקְשָׁה עוֹד, דְּמַשְׁמַע שֶׁאִם לֹא הָיוּ חוֹצְצִים הָיְתָה טְהוֹרָה. וְזֶה אֵינוֹ. וְעִקָּר כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּחִבּוּרוֹ, נִטְמֵאת הַקְּדֵרָה, שֶׁאֵין הַמִּקְוֶה מְטַהֵר כְּלֵי חֶרֶס. וְכֵן הוּא בְּנֻסְחַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:
י וַאֲפִלּוּ נִטְמְאוּ בַשֵּׁנִי. וַאֲפִלּוּ מֵחֲמַת יָדַיִם:
משנה ט
יא כְּגוֹן שֶׁהִשְׁלִיךְ פֵּרוֹת בַּקִּילוֹן וְלֹא יָדוּעַ אִם הָיָה בוֹ לְהַטְפִּיחַ. כֶּסֶף מִשְׁנֶה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
משנה י
יב וְקָשֶׁה, דְּאַכַּתִּי מַאי קָא מַשְׁמַע לָן כְּשֶׁלֹּא נָגְעוּ שֶׁלֹּא נִטְמְאוּ. וְהָרַמְבַּ"ם מְסַיֵּם, וֶהֱסִיקָן הַתַּנּוּר טָהוֹר, וְאֵין הַמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶם מִתְטַמְּאִין מִן הַמַּשְׁקִים הַבְּלוּעִין בָּהֶן:
יג אֲבָל בְּלַחִים שֶׁאֵין הָאוּר נֶאֱחָז בָּהֶן כָּל כָּךְ, טְמֵאִים, וְלֵיכָּא לְמֵימַר שֶׁרִבּוּי לַחְלְחוּתָן מְבַטְּלִין. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: