עיקר תוספות יום טוב על משנה מדות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה ז
יז שֶׁלֹּא בְּדִקְדּוּק. שֶׁאִם כֵּן נוֹתָר מִדַּת כֹּתֶל הָרְבִיעִי. אֲבָל כְּמוֹ שֶׁכָּתַב לְעֵיל בְּמִשְׁנָה ג' הוּא נָכוֹן:
יח דַּעְתּוֹ כְּדִבְרֵי הָרַמְבַּ"ם, הָאוּלָם הָיָה מַעֲדִיף לְכָל רוּחַ צָפוֹן כְּנֶגֶד הַתָּאִים עַד מִקְצוֹעַ הַמַּעֲרָבִית, וְהָיָה תּוֹכוֹ עֶשֶׂר אַמּוֹת וְכָתְלוֹ חָמֵשׁ אַמּוֹת. וְכֵן לַדָּרוֹם. וְהַיְנוּ דְּאַדִּתְנַן לְקַמָּן הַהֵיכָל צַר מֵאֲחוֹרָיו וְרָחָב מִלְּפָנָיו כָּתַב הָרַ"ב וְלֹא אִתְפָּרֵשׁ לִי הֵיאַךְ, שֶׁהֲרֵי מֵאָה עַל מֵאָה הָיָה בְּשָׁוֶה, הָא קַמָּן שֶׁסּוֹבֵר הָרַ"ב שֶׁהָאוּלָם הָיָה מַעֲדִיף לְכָל רוּחַ צְפוֹנִית וְרוּחַ דְּרוֹמִית. וְהִשִּׂיג הָרַאֲבָ"ד וְכָתַב שֶׁלֹּא הָיָה כֹּתֶל לָאוּלָם כְּלָל וְטָעוּת גְּדוֹלָה הִיא זוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה לָאוּלָם אֶלָּא כֹּתֶל הַמִּזְרָח שֶׁלִּפְנֵי הַהֵיכָל, וְעַל כֵּן אָמְרוּ הַהֵיכָל צַר מֵאֲחוֹרָיו וְרָחָב מִלְּפָנָיו, וְרֹחַב הָאוּלָם נִמְנֶה בְּרֹחַב הַהֵיכָל. וְהַכֶּסֶף מִשְׁנֶה הִתְנַצֵּל לְהָרַמְבַּ"ם מִמַּה שֶּׁכָּתַב בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה הַהֵיכָל מֵאָה עַל מֵאָה אֲבָל הָיוּ מָטִין הַבִּנְיָן מְעַט צַר לְצַד מַעֲרָב וּכְשֶׁיִּמָּשֵׁךְ לְצַד מִזְרָח מִתְרַחֵב כִּדְמוּת הָאֲרִי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב בַּאֲרִיכוּת:
יט הַחֲלִיפוֹת. כְּפִי הַנִּרְאֶה קָאֵי עַל הַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה הָעוֹדְפוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה, שֶׁאֵלּוּ בִּלְבַד הוּא מַה שֶּׁהָיָה נִקְרָא בֵּית הַחֲלִיפוֹת. וְכֵן נִרְאֶה מִלְּשׁוֹן הָרר"שׁ שֶׁכָּתַב מִלְּבַד הַחֲלִיפוֹת צָרִיךְ לְהַרְחִיב כֹּתֶל הָאוּלָם לַצָּפוֹן כְּנֶגֶד הַתָּא וְהַמְּסִבָּה וְכָתְלָם, וְלַדָּרוֹם כְּנֶגֶד הַתָּא וְהוֹרָדַת הַמַּיִם וְכָתְלָם, שֶׁהֵן תְּשַׁע עֶשְׂרֵה אַמָּה מִזֶּה וּמִזֶּה. עַד כָּאן. וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר מִלְּבַד כֹּתֶל הַהֵיכָל שֶׁהוּא שֵׁשׁ מִזֶּה וּמִזֶּה, שֶׁכָּל שֶׁכֵּן שֶׁהָיוּ כָּתְלֵי הָאוּלָם מִתְרַחֲבִים לִפְנֵי כֹּתֶל הַהֵיכָל שֶׁמִּזֶּה וּמִזֶּה: