עיקר תוספות יום טוב על משנה מדות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה ג
ה וְאַל יַטְעְךָ שֶׁקָּרָא אוֹתָם כֹּתֶל וּמְסִבָּה וְכֹתֶל הַתָּא וְהַתָּא וְכֹתֶל הַהֵיכָל, אַחַר כָּךְ חָזַר וּקְרָאָם כֻּלָּם תָּאִים, לְפִי שֶׁהַהַרְחָקָה שֶׁיֵּשׁ בֵּין שְׁתֵּי הַכְּתָלִים הוּא הַתָּא וְכֻלָּם תָּאִים כוּ' לֹא הָיָה כֹּתֶל סָתוּם וְכוּ' וְלִקְצָת הַתָּאִים הָיוּ שֵׁמוֹת, כְּגוֹן שֶׁקָּרָא הַשּׁוּרָה הַתַּחְתּוֹנָה מֵהֶם מְסִבָּה וּבֵית הוֹרָדַת הַמַּיִם. הָרַמְבַּ"ם. וָאֶשְׁתּוֹמֵם עַל הַמַּרְאֶה מֵאַיִן נָפְלָה הָאוֹרָה אֶל כָּל הַתָּאִים הַפְּנִימִיִּים. וּבִשְׁלָמָא לַהֵיכָל הָיוּ הַחַלּוֹנוֹת לְמַעְלָה מִגַּגֵּי הַתָּאִים שֶׁלֹּא הָיוּ מַגִּיעִים לְרוּמוֹ שֶׁל הֵיכָל, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתָּאִים עַצְמָן דְּקַשְׁיָא וַדַּאי כוּ'. וּמָצָאתִי לָהֶן אוֹר שֶׁיִּפֹּל מִמַּעַל בְּדֶרֶךְ אֲרֻבּוֹת שֶׁהָיוּ זוֹ עַל גַּב זוֹ:
ו אֶחָד וְאֶחָד. לָאו לְכֻלָּן קָאָמַר, שֶׁהֲרֵי אוֹתָן שֶׁבַּחוּץ שֶׁאֵין לָהֶם עוֹד חוּצָה לָהֶן שׁוּם תָּא לֹא יִהְיֶה לָהֶן פֶּתַח אֶל עֵבֶר הַחוּצָה לְשׁוּם תָּא, כֵּיוָן שֶׁאֵין תָּא עוֹד חוּצָה לוֹ, אֶלָּא לְאוֹתָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם תָּאִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל כוּ'. וְכֵן צָרִיךְ לוֹמַר נַמִּי בַּדְּיוֹטוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁאֵין עוֹד תָּאִים עֲלֵיהֶם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ז וְזֶהוּ הַפֶּתַח שֶׁהָיָה בִּדְרוֹמוֹ שֶׁל תָּא שֶׁהָיָה לוֹ חֲמִשָּׁה פְּתָחִים. וְהַתָּא הַזֶּה הוּא הָיָה בְּשׁוּרָה אֶמְצָעִית מֵהַתָּאִים, וְהוּא שֶׁעַל גַּבֵּי הַמְּסִבָּה. הָרַמְבַּ"ם. וּפֵרוּשׁ שׁוּרָה אֶמְצָעִית הַיְנוּ מִמַּטָּה לְמַעְלָה, וְלֹא בְּשׁוּרוֹת זוֹ אֵצֶל זוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב עֹמֶק הַדְּבָרִים. וּמַסִּיק, וְהָעִקָּר כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י בִּיחֶזְקֵאל [מ]: